ינואר
25

אם יש לך שמש

דודו כהן

Photo: R. Walker, cc

עשרה מיליון שקלים, 20 אלף דונם, 50 מגה-ואט בכל אתר, ושוק סולארי אחד שהולך ומתפתח בעקבות הקצאת קרקעות לפרויקטים שונים באזור הדרום. שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: "כך נרוויח כולנו חשמל נקי תוך שמירה על ערכי קרקע, נוף וטבע"

השוק הסולארי הולך ומתפתח, ועכשיו הוא מקבל דחיפה נוספת ממשרד האנרגיה והמים, אשר הקצה סכום של עשרה מיליון שקלים להקמת תחנות כוח לייצור אנרגיה סולארית בהספק של 50 מגה-ואט ומעלה לכל אתר. תחנות הכוח יוקמו בשטח של יותר מ-20 אלף דונם בדרום, והמהלך כולו יסייע ליזמים בשוק הסולארי בכל הנוגע להקצאת הקרקעות – אחד החסמים הגדולים בתחום.

כך יתחלקו הקרקעות: 6,000 דונם יוקצו במסגרת התוכנית לפרויקט סולארי שיוקם בדימונה, 6,000 דונם – מדרום-מערב לפארק רותם, 2,500 דונם – באזור התעשייה תמנע, 5,000 דונם – ממזרח לאתר חברת החשמל בדימונה, 2,000 דונם – ממערב לאזור התעשייה הדרומי של דימונה, והשאר באזור שבטה. חברה לייעוץ גאולוגי תבחן שטחים בנגב לצורך הקמתן של תחנות כוח להפקת חשמל מאנרגיית השמש. למימון הבדיקות יוקצו עשרה מיליון שקלים.

בד בבד הסתיים המכרז להקמת מתקני ייצור חשמל בטכנולוגיה סולארית: תחנה בהספק ארבעה מגה-ואט באזור עין עברונה באילת ושני מתקנים דומים באזור מצפה רמון, בהספק 11 מגה-ואט.

במהלך 2012 עתידים להתפרסם מכרזים נוספים מטעם מינהל מקרקעי ישראל בשיתוף משרד האנרגיה והמים, ומטרתם הקמת מתקנים סולאריים באזורי תעשייה נוספים בארץ, בהיקף כולל של עד 60 מגה-ואט.

שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו הסביר את המהלך באומרו כי סוגיית הקרקעות מקשה על יזמי האנרגיה הסולארית להתקדם בתחום. "גבולותיה הצרים של ישראל מחייבים אותנו לוודא שהמתקנים ימוקמו כך שיתפסו רק את השטח הנדרש תוך ניצול מרבי של יכולות המערכות. כך נרוויח כולנו חשמל נקי תוך שמירה על ערכי קרקע, נוף וטבע", אמר השר לנדאו.

תמונה: R. Walker, cc

2
קטגוריות אנרגיה
תגיות , , , ,
ינואר
17

מהשלכות ההתחממות: עכשיו זה מגיע לשוקולד

דודו כהן

הנפגעים הצפויים הבאים מפגעי ההתחממות הגלובלית הם מוצרי השוקולד. אזורי הגידול של הקקאו מצטמצמים, והדבר צפוי להוביל להתייקרות משמעותית בתחום

מחקר חדש שערך המרכז הבינלאומי לחקלאות טרופית עבור קרן התרומות של ביל ומלינדה גייטס מסמן מגמה מדאיגה לכל חובבי השוקולד והקקאו: בקרוב עתידים מוצרי השוקולד להתייקר באופן משמעותי עקב ההתחממות הגלובלית. הסיבה: אזורי גידול הקקאו בגאנה ובחוף השנהב, האחראים על יותר ממחצית משוק הקקאו בעולם, צפויים להצטמצם בכ-50% עד לשנת 2050.

במסגרת המחקר נותחו השפעות השינויים הצפויים באקלים גם על גידולי הקשיו והכותנה במערב אפריקה. נראה כי גם הם יינזקו, אם כי חלקות הקקאו יספגו שינוי דרמטי יותר – עלייה של 2.3 מעלות צלזיוס בממוצע. השינוי משמעותי מכיוון שעצי הקקאו זקוקים לאקלים קר. כיום הגובה האופטימלי לגידול הקקאו הוא 100–250 מ' מעל לפני הים (באקלים הנוכחי), אך באקלים הצפוי ב-2050 יהיה הגובה המבוקש 450–500 מ' מעל לפני הים (כדי "לפצות" על ההתחממות), כך שלמעשה האזורים האופטימליים לגידול קקאו יצטמצמו באופן משמעותי.

מעבר לכך, בחוף השנהב מתגברת האלימות בשנים האחרונות, והדבר מקשה את יצוא המוצרים מהמדינה. הוסיפו לכך תמורות פוליטיות שאירעו במדינות שונות במערב אפריקה, וקיבלתם עלייה במחיר הקקאו בשיעור של 10%, עד 12 אלף ש"ח לטוֹנה.

במילים אחרות, אם תמשיך הדרישה לקקאו לעלות במקביל להצטמצמות האדמה המתאימה לגידולם - התוצאה הבלתי נמנעת היא התייקרות המחירים. העלייה כבר החלה בשוּקי העולם, וכך לדוגמה עלו מחיריהם של מותגי השוקולד הפופולריים קיט קט ודיירי מילק בשיעור של 7%. מהמחקר עולה תמונה עגומה למדי בכל הנוגע לצריכת השוקולד העולמית, אך אם להודות על האמת – יש בכך גם נקודה טובה בכל הנוגע לתזונה ולאכילה נכונה…

1
קטגוריות התחממות גלובלית
תגיות , , , , ,
ינואר
11

מה בין ההתקוממות החברתית לצדק סביבתי?

אבי דבוש

המחאה החברתית מציבה בפנינו מראה, שמכפילה את משבר הבידוד של התנועה הסביבתית. ההכפלה הזאת מעַוותת, אבל מאפשרת לנו להיות אמיצים ולהתחיל לתקן, מתוך הידיעה שיש לתנועה הסביבתית ערכים מוספים חשובים ביותר להביא לסדר היום החברתי-כלכלי החדש

ההתקוממות החברתית הישראלית של קיץ 2011 מציבה בפנינו – שוחרים, פעילים ומקצוענים בנושאי סביבה – אתגר מחודד: האם אנחנו, כארגונים וכפרטים, חלק מהתנועה לצדק חברתי? אני חולק על מי שמניח שהתשובה פשוטה. במהלך השנים האחרונות שאלנו את עצמנו בצורות רבות, כיצד אנו מממשים את הכותרת של "חיבור בין חברה לסביבה", והאם צדק סביבתי הוא צדק סביבתי-חברתי או להפך. טענָתי היא שההתקוממות החברתית מראה כי שאלת המימוש, בעניין זה, נענתה על-ידינו באופן חלקי ודל.

כאשר התביעה חסרת התקדים לצדק חברתי ולמדינת רווחה נשמעת ברחובות על-ידי מאות אלפים, ללא אזכור, כסיסמה או כדרישה פרטנית, לשלל נושאים סביבתיים, שאלת הממשות של הקשר סביבה-חברה בחיינו הציבוריים מהדהדת ומקבלת נפח דרמטי. כאשר אנו מדברים על החיבור הסביבתי-חברתי, אנו מדברים, בפשטות, על שני צירי התחברות:
א. הציר התוכני – כיצד משקף סדר היום של התנועה הסביבתית בישראל (במובנה הרחב, קרי שוחרי סביבה, פעילים, התארגנויות וארגונים) את תוכני הצדק החברתי-כלכלי?
ב. הציר הארגוני-קהילתי – כיצד משקפת רשת הקשרים והחיבורים המעשיים של התנועה הסביבתית את החיבור החברתי-סביבתי?

בחינה שטחית של הציר הראשון תגלה שהתנועה הסביבתית הרחיבה את תחומי התוכן ואת "מרחב המחיה" שלה בעשור וחצי האחרונים. נוסף על הפרדיגמה הסביבתית הראשונה, הקלאסית, של שמירת טבע, צצו ארגונים, פעולות ואנשים המממשים את עשייתם במסגרת הפרדיגמה השנייה והשלישית. אלה עוסקות בפיתוח בר-קיימא ובקיימות כמכלול הסביבתי-חברתי-כלכלי.

בחינה מדוקדקת יותר תמצא לטעמי כי רוב רובם של הנושאים, הקמפיינים והפעולות לשינוי מדיניות של כולנו, נמצאים בליבה ה"ירוקה". אלה נושאים סביבתיים קלאסיים, בעלי סוג של הצדקה, חשובה אך לרוב לא מהותית, בעולם החברתי. כך לדוגמה עוסקים הארגונים בשמירה על שטחים פתוחים, בטיפול בקרקעות מזוהמות, במשק האנרגיה, בצמצום זיהום האוויר והמים ובבנייה ירוקה, מתוך היגיון המושתת על הסנטימנט הסביבתי ה"ירוק", שנוגע בקצוות בלבד בשיקולים חברתיים-סביבתיים.

בכל הנוגע לציר הארגוני-קהילתי, ההנחה שלי היא שהרשתות שאנו מקיימים עם העולם ה"חברתי" הן רופפות ביותר. גם הניסיונות הקיימים וגם אלה מן העבר הראו לרוב משחק א-סימטרי, שבו אחד ה"צדדים" (חברתי או סביבתי) הוא המוביל, והאחר "מסופח" אליו בדרך לא דרך. מעטים הארגונים הסביבתיים המקיימים קשרים אסטרטגיים עם גופים חברתיים בישראל (סוג של יוצא דופן הוא הקשר של אדם טבע ודין עם האגודה לזכויות האזרח, הנסמך על האסטרטגיה המשפטית). מעטים הארגונים הסביבתיים המקיימים קשרים רב-מערכתיים עם קהילות, שנוגעים גם לנושאים ה"בוערים" שעל הפרק, כתעסוקה, דיור, בריאות ורווחה.

ומילה על ה"בעירה". הבעירה משיבה אותנו למצב שבו אנו, שוחרי הסביבה, מחבקי עצים, nice to have, ניצבים מול נושאים חשובים בהרבה בסדר העדיפויות. בנושא הדיור למשל חזרה ההבניה, שלפיה אל מול דוחפי הפיתוח, היזמות והבנייה שיאפשרו דיור בהישג יד, עומדים ה"ירוקים", חובבי הבירוקרטיה ושונאי הפיתוח והבנייה. בשנים האחרונות נוצר איזון בין צִדי המשוואה. ההתקוממות מפֵרה את האיזון מחדש.

אני מניח שתיתכן ביקורת מוצדקת על הקריאה הפרטית שלי. ודאי שהדיכוטומיה החברתית-סביבתית מופרכת מבחינה רעיונית. אין ספק שיש ניסיונות משמעותיים ומכובדים לחיבורים. ברור שכדי לקיים רשתות חזקות של תהליך, תוכן ושחקנים, נחוצים משאבים ורצון טוב של השחקנים הנוספים בזירה. ובכל זאת, ההתקוממות מציבה בפנינו מראה, שמכפילה את משבר הבידוד של התנועה הסביבתית. ההכפלה הזו מעַוותת, אבל מאפשרת לנו להיות אמיצים ולהתחיל לתקן. אגב, לא "למעננו", אלא מתוך הידיעה שיש לתנועה הסביבתית ערכים מוספים חשובים ביותר להביא לסדר היום החברתי-כלכלי החדש.

פורסם ב"אקולוגיה וסביבה" גיליון 4, נובמבר 2011

תמונות: Qafziel, cc

2
קטגוריות איכות הסביבה
תגיות , , , , ,
ינואר
3

האם תמוחזר פסולת אלקטרונית? בקרוב ההכרעה

יובל גולדן

הצעת חוק פסולת אלקטרונית מונחת לפתחה של ועדת השרים לענייני חקיקה. על פי ההצעה, יצרני ויבואני מכשירים אלקטרוניים יחויבו לאסוף ולמחזר את הפסולת לפי יעדים שנתיים, באמצעות נקודות איסוף שיציבו הרשויות המקומיות

כמויות הפסולת האלקטרונית הולכות ומתגברות משנה לשנה. הסכנה הסביבתית והבריאותית מתגברת אף היא, והצעות חוק חדשות מבקשות להסדיר את הנושא באופן קבוע. ההצעה הייתה אמורה לקבל אישור בשבוע שעבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, אבל בסופו של דבר דחתה מליאת הכנסת את מועד ההצבעה בקריאה טרומית, בהסכמת הח"כים היוזמים (ניצן הורוביץ ודב חנין). ההסכמה באה מאחר שהממשלה מכינה כיום הצעת חוק ממשלתית בנושא. ככל הנראה, ההצעה הסופית תהיה למעשה שילוב בין ההצעות השונות, אך מה שבטוח הוא ששינוי ייעשה בתחום.

הצעת החוק שביקש להגיש ח"כ הורוביץ (ביוזמת ארגון אדם טבע ודין) מסדירה למעשה את הטיפול בפסולת אלקטרונית דוגמת מקררים, מכונות כביסה, טלפונים סלולרים ומחשבים שיצאו משימוש. כידוע, הפסולת האלקטרונית מכילה מרכיבים מסוכנים, ואף נחשבת לפסולת הרעילה והמסוכנת ביותר מכל סוגי האשפה. להבדיל, היא מכילה גם רכיבים יקרי ערך, ולמרות זאת מוטמנת יחד עם הפסולת הרגילה. במקרה שחוק המיחזור יתקבל, יהיה אפשר להפריד את הרכיבים בעלי הערך, למכור אותם, ותוך כדי גם לייצר מקומות עבודה.

על פי הצעת החוק המדוברת, האחריות לאיסוף ומיחזור הפסולת האלקטרונית, על פי יעדים שנתיים, מוטלת על יצרני ויבואני המוצרים. גם הרשויות המקומיות יידרשו להשתתף במיחזור, בכך שיציבו בנקודות ציבוריות שונות נקודות איסוף לפסולת אלקטרונית.

ובינתיים, יש מי שמטפל בפסולת אלקטרונית, וגם מחזיר לקהילה על הדרך.

1
קטגוריות מיחזור
תגיות , ,
דצמבר
27

איך ייראה יער העתיד?

פרופ' אבי פרבולוצקי

יער ברעם. צילום: אבי הירשפילד, ארכיון צילומי קק\'\'ל

יש יערנים שהיו רוצים לראות מין דומיננטי אחד ביערות, אבל ברוב המקרים הם לא יקבלו את מבוקשם. אלון מצוי ואורן ירושלים מתפשטים ביערות ובחורשים, ואין אפשרות – וגם לא צורך – לכוון אחרת את התהליך הטבעי הזה, אלא במקרים מוגדרים. פרופ' אבי פרבולוצקי במאמר על יער העתיד

אלון מצוי ואורן ירושלים, שני העצים המרכזיים בנוף הישראלי, הם דוגמה קלאסית לעצים שהביולוגיה שלהם הפוכה; האורן כמעט נעלם מהנופים הטבעיים בישראל, הוחזר על ידי פעולות הייעור המסיוויות של קק"ל, וכיום הוא מתפשט באופן טבעי אל מחוץ לגבולות היער הנטוע. למעשה, פעולת הייעור האינטנסיווית החזירה את האורן לנופי ישראל, כולל למקומות שבהם הוא כנראה לא גדל בעבר. כיום התבסס האורן בהרבה מאוד מקומות מחוץ ליער הנטוע שמצא בהם מיקום מתאים. זהו לא התהליך שאליו התכוון המשורר, אבל זה מצב כמעט בלתי ניתן לשינוי.

בעבר היה מי שניסה להוציא את האורן משמורות הטבע באופן יזום, אבל הסתבר שהאורן הוא מתנחל יעיל, כך שברוב המקרים נאלצו להרים ידיים. היום האורן נמצא כמעט בכל מקום בנוף הים תיכוני – לא רק ביער הנטוע. הוא עושה זאת באמצעות הפצה יעילה של זרעיו, וכן בזכות יכולתו לנבוט מצוין ולהתפתח כעץ תוך שנים ספורות. מצד אחר, הוא מת מהר יחסית, ובסביבות גיל 70-50 שנה, גיל צעיר לעץ, הוא מראה סימני זקנה ושיעור התמותה עולה מאוד.

האלון, מאידך, מתנהל באופן הפוך. הוא נובט לאט, גדל לאט, אבל בהמשך הוא מתבסס היטב בבית הגידול. מאחר שהוא מתחדש אחרי הפרעה מניצנים תת-קרקעיים, הוא מתפשט עם הזמן ומכסה שטחים גדולים. לכן אנו מסיקים שכך ייראה היער העתידי: תהיה בו כמות גדולה של אורנים מבוגרים וצעירים (זריעים) שנכנסו לנוף באופן טבעי (על ידי הפצת זרעים), ובד בבד יתחזק בו צימוח האלונים. רואים תופעה זו בכל מקום בארץ, כולל ביער הנטוע.

זה אופי היער העתידי, בין שאנחנו רוצים או אוהבים עובדה זו ובין שלא. עם זאת, מדובר גם בוויכוח אידיאולוגי. יש יערנים שהיו רוצים לראות רק את האורן ביער, ויש אנשי שימור שהיו רוצים לראות חורש אלונים ללא אורנים. לדעתי לא אלה ולא אלה יקבלו את מלוא מבוקשם, כי הטבע עובד אחרת ולא נמנע מ"ערבוב" בין סוגים שונים. אמנם אפשר לתכנן יערות באופן אחרת, כפי שעושים בחניונים ובאתרי נופש, שמשקיעים בהם הרבה אנרגיה וכסף בדילול ובכריתת צמחייה לא רצויה, וכך מקבלים תמונה אחרת, שעלותה בצדה. אבל אין אפשרות – וגם אין צורך – לעשות זאת בכל מקום.

פרופ' פרבולוצקי הוא אקולוג מעשי, חוקר משאבי טבע במנהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני

לתגובות ודעות נוספות סביב פולמוס הייעור בישראל והאלטרנטיבה האקולוגית, לחצו כאן

3
קטגוריות ייעור
תגיות , , , ,
דצמבר
13

יער קהילתי בנוסח ארכאולוגי

דודו כהן

פרויקט היער הקהילתי של קק"ל ממשיך לכבוש יערות במדינת ישראל, והפעם הוא מתרחב גם ליער ביריה שבחצור הגלילית. הטוויסט: פיתוח אתר ארכאולוגי הכולל מערות מסתור ובורות מים עתיקים, ואשר צפוי להוות נקודת משיכה תיירותית באזור הגליל

לפני שנים אחדות, כשהחלה קק"ל לטפח יערות קהילתיים בסמוך לערים ויישובים בישראל, רבים צפו שהיוזמה תצליח, אך נראה שממדי הצלחת הפרויקט הפתיעו גם את יוזמיו. מאז תחילת הפרויקט מוצפים משרדי קרן קימת לישראל בפניות מרשויות שונות המעוניינות להיות שותפות בתהליך, ולסייע בטיפוח יערות קהילתיים בתחומי שיפוטן. אכן הפרויקט מתרחב עוד ועוד, כשבשבוע שעבר נחנך יער קהילתי-ארכאולוגי מעניין במיוחד בחצור הגלילית, בדרך הנוף העולה ליער ביריה. באירוע נכחו ראש מועצת חצור שמעון סויסה, מנהל אזור גליל עליון ורמת הגולן בקק"ל אבירם צוק, אנשי רשות העתיקות, פעילי היער הקהילתי בחצור, אנשי אגף החינוך והתקשורת בקק"ל וגורמים נוספים. יחד יצאו כולם לשטח, סימנו את שבילי היער ואף סייעו מעט בגיזום העצים.

"היער הקהילתי הוא פרויקט שנועד לחבר את הקהילה שגרה בסמוך ליער עם היער שבשכנותם", מספר אבירם צוק מקק"ל, מיוזמי וממקימי היער הקהילתי החדש. "בכל מקום הפרויקט לובש פנים אחרות, וכולל פיתוח, פעילויות, שבילים להולכי הרגל או לרוכבי האופניים, וכן הלאה. המגמה היא לרתום את הקהילה והציבור שגר בסמוך, כך שייקח אחריות על היער, גם מבחינת הפעילות והאחזקה השוטפת. הרעיון, בין השאר, הוא להגביר את מודעות הציבור לנכס שנמצא ליד מקום מגוריהם, ולאפשר להם להשתמש בו ולהרגיש הזדהות גדולה יותר עם היער הסמוך לביתם".

בדרך כלל כשיוזמים יער קהילתי מדובר ביוזמה של גורם מהרשות המקומית או של קבוצת תושבים. במקרה של חצור הגלילית היה מעורב אלמנט נוסף, והוא הגורם הארכאולוגי. ביער ביריה ישנם לא מעט שרידי מבנים עתיקים, בורות מים, מערות מסתור, מערות קבורה, שרידי גתות ואף שרידי בית כנסת עתיק. חלק מהמערות הן מבנים מדהימים הכוללים כמה מפלסים עם מחילות וחיבור לבורות מים. הארכאולוגים מעריכים את שרידי המקום כבני 2,000 שנה.

"במקרה של חצור הוחלט לכוון את הפרויקט של הייעור הקהילתי לפיתוח של אתר ארכאולוגי רציני, ממש על שפת יער ביריה הגובל עם העיר", מספר צוק. "הרעיון היה להתחבר לרשות העתיקות, מכיוון שמדובר באתר ארכאולוגי. במקביל פעלנו לכך שהקהילה תהיה שותפה גם בתכנון ופיתוח האתר שנמצא ממש קרוב ליישוב עצמו. היער הקהילתי אמור לשרת את תושבי חצור, ובד בבד להגדיל את מספר המבקרים שיגיעו לאזור".

על מנת להניע את הפרויקט יצרו בקק"ל קשר עם רשות העתיקות, וכן הקימו קבוצת פעילים מתוך חצור, המונה כ-20 אנשים. בהמשך נערכו בשנתיים האחרונות פעילויות רבות, סדנאות בנושאי יער וארכאולוגיה, יציאה לשטח, דיונים כיצד לפתח את היער ואת האתר ועוד. במקביל לכך החלה רשות העתיקות בתהליך תכנון פיזי של פיתוח האתר. העמותה החברתית-חינוכית לבני נוער אחריי נכנסה אף היא לתמונה, וכך גם בתי ספר ומדרשה מקומית אשר משתתפים כיום בפעילות.

"החלטנו לקחת חלק קטן מתוך האתר הענק הזה, ולהתחיל לעבוד בשלבים על פיתוחו", מסכם צוק. "קבוצת הפעילים התכנסה יחד עם אנשי קק"ל, רשות העתיקות, אגפי התקשורת והחינוך בקק"ל, ראש המועצה, נציגי המתנ"ס ועוד, והתחלנו בסימון של קטע שביל באזור שאנו מעוניינים לפתח. זה יהיה הבסיס לשביל הליכה שיעבור בכמה אתרים ביער. בסופו של דבר, אני מצפה שהיער הקהילתי יהיה אתר ארכאולוגי מפותח ונגיש לציבור, ושהוא ימשוך אליו מבקרים רבים מכל רחבי הארץ. מבחינתי בעוד כמה שנים יהיה זה אחד האתרים מושכי הקהל המשמעותיים ביותר בגליל העליון".

צילומים: אתי אזולאי

1
קטגוריות איכות הסביבה ו ייעור
תגיות , , ,