הבעיה – גלובאלית, הפתרון – לוקאלי

הבעיה – גלובאלית, הפתרון – לוקאלי

קרחונים נמסים, אוכלוסיות נכחדות, אקלים קיצוני ובלתי צפוי פוקד אזורים נרחבים בעולמנו, שריפת יערות הגשם, ועוד נזקים הנגרמים בשל התחממות כדור הארץ ומאיימים על קיום האנושות.
תהליך ההתחממות הגלובאלית הנו תוצאה ישירה של פעילות אנושית הגורמת לפליטת גזי חממה המזהמים את האטמוספרה.

הבלוג שלנו הוקם במטרה לשמש אכסניה למגוון הדעות, המחקרים והדיווחים הקיימים בנושא התחממות כדור הארץ; ולאפשר לכל מי שהנושא קרוב ללבו להיחשף לתכנים אלו.
אנו מקווים להגביר את המודעות בקרב הציבור לבעיה האקוטית ביותר שידעה האנושות, וליכולתו של כל אחד מאיתנו להשפיע במעט על המצב הקיים.
בבלוג יוצגו תכנים מאת אנשי מקצוע, מומחים בעלי שם, ואנשים שנושא שמירת הסביבה הוא תחום עיסוקם.
אנו מקווים שתמצאו עניין ומידע מועיל בתכנים, ושאלו ישמשו זירה לדיון פעיל, להתגייסות אישית ולחובה מוסרית.

משוואה:

– אדם  אחראי במהלך חייו על פליטת 70-100 טון גזי חממה
– עץ אחד סופח במהלך חייו בממוצע 0.7 טון פחמן דו-חמצני
– – – – – – – – – –  – – –  –  – – – – – – – –  – – –  – –  – – – –  – – – – – –
– המסקנה:
על אדם לטעת כ-200 עצים כדי "לקזז" את הזיהום שיצר במהלך חייו

מאז הקמתה, נטעה קק"ל למעלה מ-230 מיליון עצים המסייעים לבלימת
התחממות כדור הארץ, והתחייבה במסגרת תכנית "מיליארד העצים" (Plant the Planet) שיזם האו"ם (UNEP) לטעת 6 מיליון עצים במהלך 10 השנים הקרובות.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

4

תגובות ל“הבעיה – גלובאלית, הפתרון – לוקאלי”

  1. דונלד לי הגיב:

    כדברי הכותרת, הבעיה גלובלית, הפתרון מקומי. בישראל, הבולמוס להפריט כל דבר שזז, וגם כאלו שתקועים לכאורה, מחבל במישרין בפתרונות ירוקים להתחממות האקלים וליצרת רזרבות מים. משק המים, וזו רק דוגמה מיצגת, טעון טפול ברמה הלאומית ותוך הסכמה צבורית רחבה ככל האפשר על המטרות ועל האמצעים. התפלת מי-ים ומים מליחים ואחרים, טפול ארצי בשפכים ביתיים ותעשייתיים, חסכון במי שפירים, יצירת מי השקיה לצרכים חקלאיים וביתיים בשפע ככל האפשר – כל אלו חייבים להעשות בידי המדינה, כפוף לאינטרס הכלל ופתוח לדיון צבורי רחב בתקשורת. משרד האוצר מנסה להפריט את כלל משק המים, ובכך יוצר מכתחילה אינטרס מובנה לבזבוז של מים לאומיים לאחר שהשתלטו עליהם בעלים פרטיים, ושאין עליהם רסן צבורי וחוקי.

    במשך עשרות שנים מחבלים פקידי משרד האוצר בכל נסיון של נבחרי הצבור להתפיל מים לצרכי הכלל ולפתח טכנולוגיות לצרך זה, באופן אנונימי, מבלי להזדהות בצבור ולתת את הדין לפני הצבור. בסוף קיץ 2008 תעמוד המדינה בפני צרך דחוף, שידוע בצבור זה מכבר, אלא שהידע הזה הוחנק בזדון בידי נערי האוצר, להחליט על עתיד משק המים בישראל. החבלנים האמיתיים יֵצאו כשידם על העליונה וכמובן שלא יתנו את הדין לפני הצבור, שבאופן פורמלי הם משרתיו. פתרון-לא-פתרון שהם כבר מתכננים הוא לכפות על כֻּלָּנו הפרטה כוללנית, פרימיטיבית, דורסנית, מרושעת לכלל ולפרט. ואותם פקידי אוצר מתחסדים יוכלו להגיד אמרנו לכם – ותכף ומיד לפרוש למשרות מכניסות בשוק הפרטי לחברות שעוסקות בהתפלת מי-ים, איך לא, משרות שהם טרחו במחשכים והכינו לעצמם, על ראש כלנו. היה אחד, בשעתו ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, שהראה לכולם את הדרך.

    בסכום קצרצר, הפתרון חיב להיות לאומי-חברתי, לא קפיטליסטי-פרימיטיבי.

    לעשירים זה לא יפריע. לעניים, שהולכים ומתרבים, זה יהיה עוד מסמר בארון הקבורה בעודם בחיים.

  2. נגה הגיב:

    דבריו של הכותב מחייבים פעולה ציבורית נרחבת. הנושא חיוני לקיומנו ומחייב יותר מאשר מילים בעולם וירטואלי. שם הכותב אינו מצביע על זהותו, כך שאין באפשרותנו לחבור אליו לצורך פעילות התנדבותית. אנא שלחו לנו פרטים בדוא"ל ונוכל, יחד עם כל חברינו הרבים והאיכפתיים, לפנות אל הציבור ולעודדו לפעילות נמרצת ומשפיעה.

  3. אור הגיב:

    אכן, דונלד מקומם שאין אחריות ציבורית.
    בפוסט על הקשר בין מגיפות, דוז פואה והחלום האמריקני התייחסתי לכך, שלא רק שאין אחריות חברתית גם הפרט מזמן הופרט והופקר

  4. דונלד לי הגיב:

    ומהדברים הגדולים – אל הדברים ה"קטנים":

    אחד העצים שכדאי לטעת הוא הקזוארינה. עץ שגדל מהר, חסכן במים, מזיקיו מעטים, הוא נותן צל רב ועליו הנושרים מרפדים את הקרקע ומעכבים צמוח של עשבים רעים, המזמינים שרפות. למרבה הפלא (הצער, ז"א), לא הצלחתי להשיג שתילי קזוארינה, ובמשתלת יגור אמרו לי ש"אין דרישה" לעץ זה.

    אם יש מישהו היכול להנחותני היכן אפשר לקנותשתילי קזוארינה אֲשוּנָה – ברוך יהיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *