יערות הגשם של הים

יערות הגשם של הים

כשהלוס אנג'לס טיימס סקר את מצב האוקיינוסים זה היה נראה כמו עוד תסריט זול של סרט אימה: דייגים יחטפו פריחה ועורם יתקלף במגע עם אצות, טיפת מים תצרוב את לשונם עד שזו תתנפח ללא היכר, הריח הבלתי נסבל יכה בכול, מוות ישרור באוקיינוסים, ורק אורגניזמים לא מפותחים ישלטו כמו שעשו חצי מיליארד שנה קודם לכן…
העובדה היא, טוענים מדענים, שצורות החיים הפרימיטיביות – האצות, הבקטריות והמדוזות – שמיטיבות להתמודד עם הזבל שאנו זורקים לתוך הים, ולמעשה אף פורחות במרק הרעיל הזה, יום אחד יקומו עלינו – לכלותנו.

אז מה גורם לאבדן החיים הימיים?
פסולת דשנים (חנקן) ודלק שמושלכים לים בכל יום, בשילוב עם דיג-יתר וחיסולם המוחלט של הטורפים הימיים, יצרו תנאים המאפשרים למיקרואורגניזם ולאצות לשגשג. לא זו בלבד שהתפשטות האצות מזיקה לחיים הימיים, היא גם מהווה סכנה לאדם, שכן מגע ישיר עמן גורם לפריחות, לצריבה בעיניים ולכאבים בגרון. מדענים טוענים שאנחנו דוחפים את האוקיינוסים בחזרה אל ראשית האבולוציה, חצי מיליארד שנים אחורה, כששלטו המדוזות והחד-תאים. ריקון הדגה מאפשר לצורות חיים נחותות לגדול פרא ולהתרבות ללא מעצור.

ומי יטרוף את המדוזה?
המדוזות גם משפיעות על העולם מחוץ לאוקיינוסים: הן ממלאות רשתות דיג, הן סותמות פתחי אוויר באניות, ויש כל כך הרבה מהן בכל מקום שבכמה חוות דיג ויתרו לחלוטין על מקור פרנסתן. צב הים, הטורף של המדוזות, כבר נכחד, וכ-90% מהדגים הגדולים נעלמו אף הם במהלך 50 השנים האחרונות. שוניות האלמוגים, יערות הגשם של הים, נמחו כמעט לחלוטין בשל פשיטת האצות. אפילו בקטריה הנמצאת במעי אדם נושאת בחלק מהאשמה להיעלמות האלמוגים, שכן בכל פעם שאנחנו מורידים את המים בשירותים – היא מגיעה ישר לים (מדענים בפלורידה ניגשו לבתי אנשים, ביקשו מהם להוריד את המים, ואחרי שלוש שעות גילו את זה באוקיינוס).

פלישת המינים
התחממות המים כתוצאה מהשינוי באקלים מאיצה גם היא את התרבות החיידקים במים ומעודדת את פלישת המינים, כמו במקרה של אצה (Lyngbya)הצומחת לחופיה של אוסטרליה במהירות של 100 מטרים לדקה (דמיינו מגרש פוטבול שמכפיל עצמו בכל שעה). יש לזכור כי ברגע שהבקטריה מתה היא יכולה להתחדש על ידי שחרור זרחן וחנקן. וזה אכן נשמע כמו סרט אימה. אולי בעתיד הלא רחוק ניאלץ להתעמת מול כוח שלא יהיו לנו את הכלים להילחם בו. מי יודע?

המאמר לקוח מאתר: Treehugger מאת קריסטין אנדרווד, סן דייגו, קליפורניה
תרגום: שירי פורר

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

4

תגובות ל“יערות הגשם של הים”

  1. אורן דוד הגיב:

    אומרים שיש איזו אצה שמשתלטת על הים התיכון שהמקור שלה הוא איזה מישהו בצרפת שזרק את דגי האקווריום שלו לשירותים ביחד עם המים והאצות – ומשם התחילה המתקפה

    האם מדובר באגדה אורבאנית ? שוב מכפישים את הצרפתים? או שזה אמיתיי? מישהו?

  2. אדיב הגיב:

    אורן שלום,
    אתה בטח מכיר את מר שמועתי? מה שקורה בד"כ שבכל בסיס של שמועה יש גרעין אמת. ואכן, קיימת אצה כזו שמשתלטת על הים התיכון שמקורה אינו בסביבה הימית של הים התיכון אלה בסביבה טרופית. שמה הלועזי הוא קאולרפה טקסיפוליה או בשמה העברי השלוחית דמוית העלים (Caulerpa taxifolia). היא זוהתה לראשונה באזור צרפת (תחליט אתה אם זו שוב עלילה ומכפישים את הצרפתים או לא), אבל זו העובדה עדיין לא ברור כיצד היא הגיעה דווקא למונקו. היא באמת נחשבת מין פולש.

  3. אור הגיב:

    גם אם התסריט לא יתממש במלואו כבר עכשיו אנחנו ניצבים בפני הכחדת מינים, פגיעה אנושה בשמורות אלמוגים, זיהום מקורות מים ודיג-יתר שפוגע במגוון הימי ובכלכלה

  4. דונלד לי הגיב:

    האצה קָאוּלֶרְפָּה טקסיפוליה Caulerpa taxifolia אינה חדשה במחוזותינו. אני למדתי עליה בקורס ציטולוגיה, במסגרת שנה א' של למודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית בשנת 1960. קאולרפה זו התקימה אז כחלק מכלל אצות הים התיכון. מה שהשתנה (כנראה) מאז הוא תאי הסביבה בים התיכון, טמפ', הרכב מלחים, זהום וכיו"ב. הפרת שווי המשקל שהתקים שנים רבות, הובילה אולי לסלקציה לטובת קאולרפה. אם יש פה אשמה, אי אפשר להטיל את כֻּלָּה על הצרפתים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *