על נטיעה מוקדמת וטמפרטורת הקרקע

על נטיעה מוקדמת וטמפרטורת הקרקע

במשך שנים רבות היה מועד הנטיעה תלוי בכמות המשקעים שירדה עד אליו. הסיבה לכך היתה פשוטה: רצון לחסוך במשאבים ולהימנע מהשקיה בעת הנטיעה. עם זאת, לא נלקחה בחשבון השפעתה של טמפרטורת הקרקע על הקליטה ועל התפתחות השתילים (אף שכבר ב-1947 נכתב בספרות המקצועית: "הקליטה היא אפוא יצירת שורשים חדשים. דבר זה אפשרי רק בתנאים ידועים, שאחד מהם הוא מידת הטמפרטורה המאפשרת יצירת תאים. מזיגה של טמפרטורה גבוהה ורטיבות מספקת בקרקע שכיחה גם בזמן היורה, כלומר בראשית ימות הגשמים, וייתכן על כן שיש להקדים ולנטוע, כדי שיספיקו השתילים ליצור שורשים חדשים ולהיקלט עוד בטרם יבואו הגשמים"). (1)
עוד לפני המחקר על נטיעה מוקדמת וטמפרטורת הקרקע עלו השאלות: מדוע לא נראים בתקופת האביב סימנים של צימוח בשתילים שניטעו בעונת הגשמים? ומדוע אחוזי הקליטה שלהם כל כך נמוכים?
במחקר (5) נבדקה השפעת טמפרטורת בית השורשים על התפתחות שתילי אורן הגלעין. נמצא שקצב הגידול טוב ביותר בטמפרטורות 26-20 מעלות צלזיוס. במחקר קודם שנערך בנגב המערבי נמצא כי שורשי אלון תבור שניטעו בסתיו הגיעו בשנה הראשונה לעומק של 2.4-2.2 מטר, בעוד אלה שניטעו בחורף הגיעו לעומק של 85-67 ס"מ בלבד. (2)
נטיעה בסתיו, בחודשים אוקטובר-נובמבר, עשויה לאפשר לשתילים לנצל את הגשמים הראשונים ולהספיק לפתח מערכת שורשים כאשר טמפרטורת הקרקע עדיין גבוהה, עוד לפני גשמי החורף העיקריים. בסתיו 2,000 ניטע ניסוי שתוצאותיו המוצלחות הביאו להרחבתו במטרה להגדיר את המועד האופטימלי לנטיעה כגורם חשוב להתפתחות ולהישרדות השתילים. בניסויים נבדקו מיני עצים הניטעים באופן שוטף ביערות קק"ל: אורן ברוטיה, אורן ירושלים, ברוש מצוי, חרוב (זן סנדלאווי), אלון התבור והאיקליפטוסים סטריקלנדי, ספטולטה וטורקוואטה. הניסויים שבמסגרתם נבדקה השפעת הנטיעה הסתווית נערכו ביערות שונים בשפלה הדרומית ובנגב. (4)

ג'ל לוכד מים כתחליף להשקיה
בשנת 2,000 הוקמה חלקת ניסוי לבדיקת החומר DriWater, המכיל את החומר ליגנין הלוכד בתוכו מים. המים משתחררים בקצב איטי (בערך 20 מ"מ ליום) באזור בית השורשים ע"י מגע עם מיקרואורגניזמים בקרקע, ומהווים תחליף להשקיה. 1 ליטר ג'ל מספק חודשיים וחצי רטיבות. כך, באופן מקרי, נמצא שלמועד הנטיעה יש השפעה על קליטת השתילים (4). התגלית הובילה לסדרת ניסיונות שבחנו את יתרונות הנטיעה הסתווית במיני עצים חשובים בייעור, כמיני איקליפטוס, מיני מחטניים ועצי החורש אלון התבור וחרוב מצוי.
בניסוי הראשון ניטעו שתילי האלונים בסתיו עם תוספת ג'ל (DriWater). בעזרת הג'ל התאפשר לשתילים לשרוד ולפתח את מערכת השורשים לפני הגשם הראשון, כאשר טמפרטורת הקרקע נוחה להתפתחות השורשים. הניסויים הבאים אחריו נערכו בסתיו לפני התחלת הגשמים, ונעשתה במסגרתם השקיה בזמן הנטיעה.
אחוז הקליטה וההתפתחות לגובה של שתילי הנטיעה המוקדמת בסתיו עולים באופן מובהק על זה של הניטעים בחורף. גם הצימוח לגובה של השתילים מנטיעת הסתיו טוב יותר משל נטיעת החורף, להוציא את אורן ברוטיה, ששם ההבדל בצימוח לגובה לא היה מובהק, כנראה בגלל קצב הצימוח הנמוך בשנים הראשונות (בהשוואה לאורן ירושלים למשל).
הבדל ניכר בצימוח נראה בשתילי אלון התבור; ייתכן שהסיבה היא נוכחות הג'ל באזור בית השורשים, שאפשרה רצף לחות לכל אורך התקופה. בשכבות קרקע עמוקות יותר מ-50 ס"מ לא היו הבדלים מובהקים ברטיבות הקרקע בהשוואה בין חודש אפריל לחודש אוגוסט. (4)
מקובל להשקות את השתילים שניטעים בחורף אחרי סיום הגשמים, כדי להאריך את העונה הלחה אל התקופה החמה שבה השורשים פעילים. התפתחות השורשים חוסכת את הצורך בהשקיה קיצית מפני שהשורשים נמצאים כבר בשכבה עמוקה, שהרטיבות בה קבועה יחסית. הקליטה הגבוהה של הנטיעות הסתוויות חוסכת גם בשתילת מילואים בשנה השנייה, כך שבנוסף ליתרונותיה היערניים השיטה חסכונית. לתוצאות הניסויים

תוצאות הניסויים
השפעת מועד הנטיעה על ההישרדות בתום הקיץ הראשון מוצגת באיור 1. ברוב המינים ההבדלים בין נטיעות החורף לסתיו מובהקים: בשתילים שניטעו בסתיו ניכר יתרון באחוז הקליטה וההישרדות בהשוואה לשתילים שניטעו בנטיעת חורף. התוצאות המוצגות עבור אלון התבור בנטיעה הסתווית הן בתוספת הג'ל לוכד המים.5
השפעת מועד הנטיעה על קצב הצימוח לגובה במהלך הקיץ הראשון מוצגת באיור 2.

איור 1: אחוז קליטה בנטיעה מוקדמת מול נטיעה רגילה

השתילים שניטעו בסתיו התפתחו טוב יותר מהשתילים שניטעו בחורף, ובכל המינים פרט לאורן ברוטיה נמצא הבדל מובהק בצימוח לגובה בשנים הראשונות.

איור 2: התפתחות לגובה שתילים בשטחי הניסוי לאחר עונת הגידול הראשונה

בעקבות ההצלחה הרבה של הניסויים שיטת הנטיעה המוקדמת משמשת כבר היום כשיטת נטיעה שגרתית באזור הדרום ואף באזור הצפון, בשטחים שנשרפו במלחמת לבנון השנייה.

פורסם במקור בכתב עת "יער", גיליון מס' 10, יוני 2008

מקורות
1. טלר, י' (1947). זמן נטיעת עצי-יער. "היער", קובץ א: 20
2. ריוב, י' וברנד, ד' (2004). השפעת הטמפרטורה על התפתחות מערכת השורשים בשתילים של עצי יער. דו"ח שנתי לשנת 2004. מחקר מס' 90-1-084-04.
3. עצמון, נ', פרדקין, א', חתמה, ת', כצנלסון, מ', בן-משה, ע', משה, י', ליטמנוביץ, ז' (2003). אמצעים לשיפור ביסוסן של נטיעות באזורים מעוטי משקעים. "יער",3: 19-23.
4. בונה, ע', ליטמנוביץ, ז' וטרחוב, ר' (2002). השפעת השימוש בשרוולי פלסטיק על השרידות וההתפתחות של מיני חורש ארץ-ישראלי. "יער", 1: 28-32.
5. ליטמנוביץ, ז', פרדקין, א', חתמה, ת' וכצנלסון, מ' (2003). בדיקת השפעתם של חומרים ג'לטיניים – DriWater ומי-ג'ל על ההתפתחות וההישרדות של שתילי אלון תבור וארז אטלנטי. "יער", 4 : 77-80.


שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

3

תגובות ל“על נטיעה מוקדמת וטמפרטורת הקרקע”

  1. אור הגיב:

    צריך לחשוב על עוד שימושים לג'ל הייחודי הזה, במיוחד בעידן של התייבשות

  2. ירוק עד הגיב:

    לפעמים סרטונים מסוג זה מרפים ידיים ולא מחזקים
    אבל חשוב לזכור: מול דברים גדולים – פועלים קטן. ההתמדה מביאה את השינוי
    תראו את טיפות המים על סלע

  3. ירוק עד הגיב:

    אופס, התגובה שלי התייחסה לסרטונים למעלה :]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *