ארכיון פוסטים מהחודש נובמבר, 2009

נובמבר
29

סירופ מייפל חשמלי


חוקרים באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל מצאו שעצי מייפל יכולים להפיק אנרגיה חשמלית מזערית. מה בדיוק עושים עם המידע הזה? אולי נטען בעזרתם ננו-גאדג'טים?

מגזין Scientific American מדווח שחוקרים באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל מצאו כי עצי מייפל מפיקים חשמל. המדענים חיברו אלקטרודות (מחומר אחד) לעץ ולקרקע והפיקו זרם חשמלי, אמנם בכמות מועטה שמספיקה למכשיר מזערי, אך לגילוי שעץ מייפל מייצר אנרגיה חשמלית בוודאי יהיו השלכות נוספות בעתיד. ואנו אומרים: אם תהיה זאת המוטיווציה האנושית להשאיר את העצים על עומדם – דיינו…

0
קטגוריות אנרגיה ו חי וצומח
תגיות ,
נובמבר
25

שיר המעלות


לדברי מדענים בעולם, הטמפרטורה הממוצעת בישראל תעלה כבר בדור הנוכחי בלא פחות משבע מעלות. מה זה אומר בפועל, ולמה זה קורה?

כולנו מדברים כבר תקופה ארוכה על ההתחממות הגלובלית, אולם ככל שמתבררים ממדי התופעה, נראה שהיא תהיה קשה וקיצונית יותר משסברו. מחקרים שונים שהוצגו באחרונה בכנס בינלאומי שנערך באוניברסיטת אוקספורד, תיארו תסריט לא מעודד במיוחד, שלפיו חלקים גדולים מכדור הארץ פשוט יתייבשו. וזה יקרה עוד בדור הנוכחי.
לפי אותה תחזית מדובר בעיקר באזורים הממוקמים על גבול המדבר, ובכללם ישראל; אזורים אלה צפויים להתחמם בשבע מעלות בממוצע. כמות המשקעים הנמוכה בשנים האחרונות מעידה שזו אכן המגמה. לכן קבעו אותם מומחים כי שינוי קיצוני באקלים יתרחש עוד בימי חיינו. הגדילה לעשות הלשכה המטאורולוגית הבריטית (Met Office), שטענה כי התחזיות הפסימיות שפורסמו לפני כשנתיים על ידי פאנל המומחים לענייני שינוי אקלים של האו"ם היו אופטימיות מדי, מכיוון שלא הביאו בחשבון את היקף השפעת כריתת היערות והשינויים בהרכב האוקיינוסים.
במקרה הטוב, חזו המטאורולוגים, תעלה הטמפרטורה הממוצעת בעולם בארבע מעלות "בלבד" עד שנת 2070. עם זה, הקטבים נמצאים בפני שינוי רחב יותר, והטמפרטורה בהם עשויה לעלות בלא פחות מ-15 מעלות עד סוף המאה הנוכחית. בכמה אזורים באפריקה צפויה הטמפרטורה לעלות ב-10 מעלות בממוצע.
נוסף על כל התחזיות הלא מעודדות האלה פורסם בכתב העת המדעי Climatic Change מאמר בנושא מגמות האקלים בישראל, על ידי הפרופסורים הנדריק ברוינס והמו קאפלה, שניהם מהמכונים לחקר המדבר של אוניברסיטת בן גוריון. המחקר שלהם מבוסס על היחס בין משקעים להתאדות, וגם על נתונים מעשרות תחנות מטאורולוגיות בישראל, שנאספו בשנים 1970–2002. לדברי הפרופסורים הממצאים במחקר מגלים באופן ברור כי מתרחש תהליך התייבשות ברוב חלקי הארץ, להוציא את מישור החוף. ההתייבשות המובהקת ביותר היא באזורים הצחיחים, כך שהמדבר הופך מדברי יותר. הם סבורים שהדבר קרה בעקבות שינוי במסלול של השקעים הברומטריים, המביאים לירידת גשם, ומסכמים באומרם שכמעט כל הרזרבות של מי התהום אזלו, ואם תמשיך מגמת ההתייבשות – המצב עלול להיות מדאיג אף יותר.

2
קטגוריות התחממות גלובלית
תגיות , , , , ,
נובמבר
18

פליטת גזי החממה - חלק שני

אנרגיה אלטרנטיווית
בשבוע שעבר סיפרנו לכם על האיום הגדול שבשינוי האקלים על כל היבטי החיים שלנו, ועל טביעת הרגל הפחמנית כמדד להשפעה חברתית. בחלקו השני של המאמר - על אחריות סביבתית ועל פתרונות אפשריים

מדינות, ערים ועסקים בכל רחבי העולם התחילו לאמץ את אופן החשיבה החדש שכולל התייחסות לטביעת הרגל הפחמנית. הצעדים להפחתת הזיהום כוללים התייעלות אנרגטית, ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, הפחתת פסולת מוצקה וכו'. רבות הן הדרכים להפחתת פליטות בפועל, וכולן דורשות התייחסות רצינית, יצירתיות והתאמה מקומית. נוסף על צמצום הפליטה במקור, אפשר לרכוש אשראי פחמני מפרויקטים מיוחדים המפחיתים את פליטת גזי החממה. נשמע קצת מוזר – לרכוש זכויות על הפחתת פגיעה סביבתית, אבל זה באמת קורה. המדינות המתועשות לקחו על עצמן התחייבויות לצמצום הפליטות עד לשנת 2012 במסגרת פרוטוקול קיוטו, ומכאן התפתח השוק לזכויות פליטה בין מדינות. בה בעת התפתח השוק הוולונטרי שמתבסס על רצונם הטוב של אנשים, ארגונים, עסקים ותאגידים לקבל על עצמם את האחריות על טביעת הרגל הפחמנית שלהם. ארגון שנוטל על עצמו את האחריות על טביעת הרגל הפחמנית שלו ומשקיע בפרויקטים להפחתת פליטות זוכה להכרה מצד ציבור הלקוחות והמשקיעים, שכמו כולם, מודאגים אף הם מהתוצאות הצפויות של התחממות כדור הארץ.

ממשבר להזדמנות: חושבים עולמי – עושים מקומי
המשבר הסביבתי מחולל שינוי בסיסי ומהותי בכל רובדי החיים. את השינויים האלה אנו יכולים לנתב לטובת התייחסות אחראית יותר כלפי הסביבה והחברה. פרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה הם דוגמה מצוינת לשינוי בסיסי בהתנהלות של ארגון. לא מדובר בתרומה לקהילה, כמקובל במגזר העסקי, אלא בנטילת אחריות על הנזק הסביבתי שנוצר כתוצאה מפעילות הארגון. זוהי דרך פשוטה, יעילה ונראית לעין להפחית את הזיהום הסביבתי של פרט או ארגון.

אשראי פחמני עברי ומקומי
יוזמת האנרגיה הטובה היא מיזם חברתי לשינוי האקלים המבצע פרויקטים חברתיים להפחתת פליטות גזי חממה בישראל. היוזמה מפעילה את הפרויקט באמצעות מכירת אשראי פחמני (carbon credit) לגופים המקבלים על עצמם את האחריות על פליטת גזי החממה שלהם, וכן מרכיבה פרופיל פחמני ומייעצת בנושא הפחתת פליטת גזי חממה במקור. ארגון המחליט לצמצם את פליטות גזי החממה באמצעות איזון חלקי או מלא מוזמן לעשות זאת ולבחור מבין שלל פרויקטים המתבצעים בדרך כלל בשכונות חלשות, בפריפריה או בשיתוף פעולה עם העיריות.

איל ביגר הוא מייסד ומנהל יוזמת האנרגיה הטובה. לאתר הארגון לחצו כאן

1
קטגוריות אנרגיה, התחממות גלובלית ו זיהום אוויר
תגיות , , , ,
נובמבר
16

הגנים התלויים

לא מזמן עדכנו אתכם שבניו יורק, על מסילת רכבת נטושה, קם פארק יפהפה.
אז הנה כמה תמונות שאספה מערכת גלובלוג עבורכם.
מדובר בפרויקט ארכיטקטוני במרחב עירוני שמצליח להפוך חלודה, מבנים תעשייתיים, לכלוך והזנחה – לגן פראי סבוך, קסום, אסתטי ויפה. פסי הרכבת הנטושים שופצו, ועליהם הונחו ספסלי עץ עם תצפית לנהר הדסון. המקום אינו נראה כמו גן מטופח ותלוש כי אם אורגני לסביבתו, בעיקר בשל צמחיית הבר שמרוסנת באופן חינני.
הלוואי שערים נוספות יאמצו פרויקטים מסוג זה, ויהפכו עזובה למקום מלא קסם. לצורך כך צריך בעיקר חזון, יוזמה, וטיפוח מינימלי – את השאר יעשה הטבע.

למבקרים, הנה הוראות הגעה מדויקות:
High Line Public Park Project
הגיעו לשדרה העשירית בין Gansevoort לרחוב 20. אם פספסתם – סימן שלא הסתכלתם למעלה.
עוד על הפארק כאן.

7
קטגוריות אורבני
תגיות , , ,
נובמבר
10

פליטת גזי החממה: האיום החמור של ימינו



שינוי האקלים הוא האיום הגדול ביותר על החברה האנושית במאה ה-21. עם זאת, איום זה הוא בלתי נראה, חסר צבע וצורה. לו רק יכולנו לצבוע את  גזי החממה שנפלטים מארובות המפעלים, מתחנות הכוח ומאגזוזי המכוניות, היינו רואים ומבינים את גודל הבעיה. מאמרו של איל ביגר, חלק ראשון

משבר האקלים, או התחממות כדור הארץ, הוא תופעה פיזיקלית שמקורה בהפרת מעגל הפחמן הטבעי הקיים בטבע על ידי פעילות אנושית. מפאת הפופולריות של הנושא בכל תחומי החיים בשנים האחרונות, יעסוק מאמר זה בעיקר בשאלה כיצד בני האדם – פרטים וארגונים – יכולים לקבל על עצמם את האחריות לצמצום הבעיה.
ראשית להסבר המדעי שבבסיס העניין: במעטפת החיצונית של האטמוספרה מתרכזת קבוצה של גזים המעכבים את מעבר החום מכדור הארץ אל החלל החיצון. גזים אלה מכונים גזי חממה – Greenhouse Gases, והם אחראים על אפקט החממה הטבעי המאפשר חיים על פני כוכב הלכת שלנו. ללא גזי החממה היתה טמפרטורת הכוכב שלנו דומה לזו בכוכבי לכת אחרים – 30 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. הגז הראשי בקבוצה הנ"ל הוא פחמן דו-חמצני, אותו גז המשתחרר מכל פעילות מטבולית על פני כדור הארץ, והנקלט ברקמות הצמחים בתהליך הפוטוסינתזה.
עם פרוס העידן התעשייתי החלו בני האדם להפוך את מאגרי הפחמן העצומים שבקליפת כדור הארץ למקור אנרגיה זמין ומתכלה. האנרגיה האגורה במרבצי הנפט, הפחם והגז הטבעי הפכה את חיינו לנוחים וליעילים בהשוואה לחיי האנושות הקדם-תעשייתית, אולם שרפת הדלקים המאובנים (Fossil Fuels) מפרה את האיזון בין הפחמן הגזי הנמצא באוויר בצורת CO2 ובין תרכובות הפחמן המרכיבות את רקמות בעלי החיים והצמחים ומרבצי הפחמן. בירוא יערות וזיהום האוקיינוס, הקולט CO2 באמצעות צמחים ימיים, תורמים גם הם להפרת האיזון. כל אלה מביאים להגדלת כמות גזי החממה באטמוספרה, ומגבירים את עוצמת אפקט החממה עד כדי סכנה ממשית לקיום החיים בצורתם המוכרת לנו. ריכוז ה-CO2 באוויר לפני המהפכה התעשייתית עמד על 280 חלקים למיליון (PPM), וכיום הוא דוהר לקראת ריכוז של 390 חלקים למיליון. כתוצאה מהתגברות אפקט החממה נגרם שינוי במערכת האקלים של כדור הארץ, ותסמיני השינוי כוללים המסת קרחונים, בצורות ממושכות לצד הצפות ושיטפונות, עליית פני הים, התגברות עוצמת הסופות הטרופיות, התפשטות גורמי מחלה צפונה ודרומה מקו המשווה ועוד.
מילים רבות נכתבו ונאמרו על שינויי האקלים ועל התחממות כדור הארץ. הסיבה לעניין התקשורתי ברורה: מדובר באיום הגדול ביותר על החברה האנושית במאה ה-21. עם זאת, איום זה הוא בלתי נראה, חסר צבע וצורה. לו רק יכולנו לצבוע את  גזי החממה שנפלטים מארובות המפעלים, מתחנות הכוח, מצינורות הפליטה של המכוניות ומאתרי ההטמנה, היינו רואים ומבינים את גודל הבעיה שאנו ניצבים מולה. ברכה כאפקט החממה הופכת לקללה כשהיא יוצאת מכלל שליטה, שהרי מאז המציא האדם את מנוע הקיטור וגילה את נפלאות השימוש בדלק מחצבי לפני 200 שנים בלבד – השתנה הרכב האטמוספרה באופן דרסטי, ושינוי אקלים רב-עוצמה מתרחש בה.
בד בבד התפתח לו משבר אנרגיה עולמי כתוצאה מנסיקת הביקושים ומהיעדר יכולת לעמוד בהם. השימוש בדלקים מחצביים הוא הבסיס שעליו נשענת החברה האנושית והמערכת הכלכלית שלה. שינויים במחיר הנפט מחוללים אפקט דומינו המשפיע על הגורמים הבסיסיים ביותר בחיינו: מים, מזון, מגורים, כוח חשמלי ותחבורה. התשתית תומכת החיים של כדור הארץ נמצאת במגמת הידרדרות, ואנחנו אחראים על כך בעצם מעשינו. אך בהיותנו חפצי חיים לא נוכל להמשיך ולהתעלם מהמציאות, ואנו מחויבים להתמודד אתה בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

טביעת הרגל הפחמנית כמדד להשפעה סביבתית
רבות מההשפעות האנושיות על הסביבה מתנקזות בסופו של דבר לאטמוספרה. הפסולת המוצקה שלנו מתפרקת ומשחררת פחמן דו-חמצני ומתאן. הדלקים הנשרפים במנועי בעירה פנימית, בתהליכי ייצור בתעשייה, בתחנות הכוח ובדודי החימום פולטים גזי חממה שונים. המים מגיעים לברזים באמצעות השקעת אנרגיה שתורמת את חלקה לשינוי האקלים (השפעת המים גדלה עם המעבר למים המותפלים באמצעות גז). נייר וחומרי גלם אחרים מקורם במשאבי טבע מתכלים, והפיכתם ממקורות שקולטים ומקבעים גזי חממה למוצרים ולפסולת מגבירה את הפגיעה.
מדד עולמי לכימות ולהערכה של ההשפעה על האקלים נקרא "טביעת רגל פחמנית" (carbon footprint). המדד ממיר מגוון של השפעות סביבתיות לכדי נתון מספרי אחד, ומצביע על מגוון מקורות הפליטה. המדד המחושב מרמת האזרח הבודד ועד לרמת המדינה הוא פשוט יחסית ונוח לעבודה, והתהליך של איסוף הנתונים ועיבודם לכדי סך כולל של פליטת גזי חממה נקרא "הרכבת פרופיל פחמני". המדד משמש כבבואה עצמית, ובאמצעותו נדע מה חלקנו בתהליך שינוי האקלים. קביעת יעדים להפחתת הפליטה ובניית תוכנית רב-שנתית להשגת היעדים נסמכים על טביעת הרגל הפחמנית הנמדדת, ומסייעים ללקיחת אחריות סביבתית מעשית.
אזרח ישראלי פולט בממוצע 10.5 טונות של גזי חממה לשנה, ומדינת ישראל אחראית על פליטת כ-75 מיליון טונות מתוך 7 מיליארד הטונות שפולטת כל הפעילות האנושית. כדי לתת למספרים הללו תחושה אמיתית נציין שטונה גזי חממה נפלטת משרפת 350 ליטר דלק, או 1200 קילוואט-שעה חשמל, או 1.5 טונות פסולת עירונית מעורבת המועברת להטמנה.

בחלקו השני של המאמר נציע דרכי פעולה אפשריות בהתמודדות עם משבר האקלים. המאמר יפורסם בשבוע הבא

איל ביגר הוא מייסד ומנהל יוזמת האנרגיה הטובה. לאתר הארגון
לחצו כאן

5
קטגוריות אנרגיה, התחממות גלובלית ו זיהום אוויר
תגיות , , , ,
נובמבר
3

טביעת הרגל האקולוגית


בישראל, כמו בכל העולם, המדדים הכלכליים עולים, ואילו המדדים הסביבתיים מידרדרים. לכן כולם מתחילים להבין שאי אפשר לקיים כלכלה בריאה בסביבה חולה. אז מהו המחיר שמשלמת החברה הצרכנית?

"ד"ר ליווינגסטון, אני משער?" במילים אלה קידם הכתב הנרי מורטון סטנלי את פניו של החוקר הידוע בפגישתם המפורסמת ב-1871, אי שם במעמקי יבשת אפריקה. ד"ר ליווינגסטון יצא שנים אחדות קודם לכן לגלות את מקור נהר הנילוס, ומשלא נתקבל ממנו אות חיים במשך תקופה ארוכה, יצא כתב העיתון "ניו יורק הרלד" לחפש את עקבותיו.
שערו בנפשכם את המעמד. שני אנשים לבנים מצליחים להיפגש אי שם בקצה העולם. כמה קסום ומסתורי לנדוד למקומות רחוקים ולהגיע לאזורים שייתכן שרגל אדם לא פסעה שם לפניהם. לפני 100–200 שנה עדיין היו אזורים רבים שהמתינו להרפתקנים שיסכנו את חייהם ויביאו מידע לחברה הגאוגרפית המלכותית, כדי שזו תוכל להוסיף עוד פרט ועוד פרט למפות שהלכו ונעשו מדויקות יותר.
ל"מגלי העולם החדשים", התרמילאים, כבר אין כל אפשרות לדרוך במקום שיד אדם לא נגעה בו. אין מקום על פני כדור הארץ, ולו גם הנידח ביותר, שאינו מושפע מהפעילות האנושית.
דומה שהעולם התכווץ. כמה לחיצות על מקלדת המחשב וכבר אני משוחחת עם פעילים באוסטרליה שמצאתי אתם עניין משותף. העולם גם הופך למיושב יותר ויותר.
כשפגש סטנלי את ד"ר ליווינגסטון חיו בעולם בסביבות מיליארד בני אדם וחצי. 80 שנה לאחר מכן, ב-1950, כבר חיו בעולם כשני מיליארד בני אדם וחצי. מאז ועד היום, כלומר בחלוף כשני דורות בלבד, גדלה האוכלוסייה פי למעלה משניים ל-6 מיליארד נפש. מספר האנשים שהתווסף לעולם בשנות ה-90 גדול יותר מאשר כל אוכלוסיית העולם בשנת 1600. עם זאת, גם כיום רק 2% משטח כדור הארץ הוא שטח בנוי.
כשטסים מעל אזורים רבים עדיין אפשר לראות מרחבים גדולים המיושבים בדלילות. גם לו היינו מצופפים את כל תושבי העולם במקום קטן אחד, מדינת טקסס בארה"ב למשל, כל תושב היה יכול לקבל דירה מרווחת. האם אפשר ללמוד מכך שבכדור הארץ רחב הידיים שלנו יש די מקום לכולנו וגם לדורות הבאים? לפני שנקפוץ למסקנה זו כפי שעושים רבים וטובים (וכמו שעשה למשל פרופ' ג'וליאן סיימון מאוניברסיטת מרילנד, ארה"ב, שעסק בנושאי אוכלוסייה, משאבים והגירה), עלינו לשאול את עצמנו אילו עוד שטחים נדרשים על מנת לכלכל את כל תושבי העולם? הרי ברור ששטחה של מדינת טקסס בלבד לא יספיק למטרה זו. שטחה של מדינת טקסס אולי מספיק למגורים לכולם, אך מה בדבר השדות החקלאיים הנדרשים למזון, שטחי היער לאספקת מוצרי עץ ונייר, שטחי מכרות לאספקת חומרי גלם ועוד ועוד? וזהו רק צד אחד של המטבע.
כשם שכל יצור חי מקיים חילוף חומרים – קולט מזון מהסביבה, מפרקו, מנצל אותו ופולט לסביבה חומרי פסולת, כך גם המדינות והערים לא רק צורכות משאבים אלא גם פולטות חומרי פסולת. בטבע, פסולת של יצור אחד מהווה משאב של יצור אחר, ועל כן הפסולת אינה מצטברת; אספקת חומרי המזון הנדרשים לכלל היצורים החיים נמשכת ללא הפרעה וחומרים רעילים ומזיקים אינם מצטברים בסביבה. בני האדם לעומת זאת, בעיקר מאז המהפכה התעשייתית, לא תכננו את מערכות הייצור שלהם על פי עיקרון חשוב זה.

למאמר המלא לחצו כאן

1
קטגוריות משאבים ו שטחים פתוחים
תגיות , , , ,