דיג יתר שמוביל לקריסת הדגה הוא תופעה מוכרת בימים ובאגמים בעולם כולו. הפתרון המקובל הוא השבתת הדיג לכמה שנים
מאז התקבלה באפריל 2010 החלטת ממשלה על הפסקת הדיג בכנרת לשנתיים, נדון העניין רבות בתקשורת: לא רק בישראל אלא אף בעולם כולו. ההחלטה על השבתת הדיג מקורה בצורך להגן על הכנרת כמערכת אקולוגית ולאפשר התאוששות של הדגה שבה. בידיעה זו יפורטו הרקע להחלטה והשתלשלות הדברים שהביאה לאי-קיומה.
בשנים האחרונות חלה ירידה תלולה בשלל הדיג בכנרת, והוא הגיע למינימום של כל הזמנים בשנת 2008. בשנה זו היה שלל הדיג רק כ-10% מהשלל הרב-שנתי הממוצע. בלט במיוחד השלל הנמוך של אמנון הגליל: 8 טונות בלבד לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-300 טונות (נתוני אגף הדיג). בשנים 2009 ו-2010 חלה התאוששות מסוימת, אך גם ב-2010 היה שלל הדיג של אמנון הגליל רק כחמישית מהשלל הרב-שנתי הממוצע. אמנון הגליל, המוכר גם בכינוי "מושט", הוא מין טבעי לאגם, בעל תפקיד מרכזי במארג המזון וערך מסחרי גבוה.
בדיון מקצועי של כ-30 מומחים מכל הארץ שהתקיים במרץ 2008 הייתה תמימות דעים שהסיבה העיקרית לקריסת דיג אמנון הגליל היא דיג יתר. דיג יתר פירושו סילוק דגים מהאגם בקצב גבוה מזה שמאפשר גידול מחדש שלהם, והוא תוצאה של השתכללות שיטות הדיג ושל הגברת מאמץ הדיג. הבעיה מחמירה מאחר שהדייגים משתמשים ברשתות שגודל העין בהן קטן מהמותר על פי חוק. גם הפרות אחרות של תקנות הדיג, כמו הרעלות דגים ודיג בבטיחה (בקעת בית צידה), מחריפות את המצב. בדיון הועלו גם נושא אכלוס הכנרת בדגיגי אמנון הגליל (פעולה המתבצעת מדי שנה ושמטרתה להגדיל את השלל), וכן השאלה אם קורמורנים הניזונים מדגים תורמים להפחתת שלל הדיג.
