ארכיון פוסטים מהחודש אוקטובר, 2011

אוקטובר
25

בלוגרים מהעולם נוטעים עץ בירושלים

סיורם של חמישה בלוגרים צעירים מרחבי העולם בישראל, במשך 11 ימים, יהיה כנראה אחד ממסעות הסברה הטובים ביותר שידעה מדינת ישראל בשנים האחרונות

חמישה בלוגרים צעירים, קאוסטוב קטדארה (29) מהודו, יוניס קונג (33) מסינגפור, ג'ויס פנג יימנג (25) מסין, כריס ריצ'רדסון (29) מאוסטרליה ומרסלו אראמבידה (27) מוונצואלה, מהווים בעידן התקשורת הממוחשבת עיניים ואוזניים של כ-1,700,000 קוראים, הנכנסים מדי חודש לבלוגים שהם מנהלים באינטרנט, כדי לקרוא על חוויותיהם האישיות. יומניהם המבוקשים הם שהפכו אותם לאורחיו של ארגון הסטודנטים החיפאי "פעם בחיים", שקם כמפעל הסברה במסגרת תכנית לימודי המנהיגות StandWithUs באוניברסיטת חיפה. החמישה נבחרו מתוך בעלי-בלוג רבים ברחבי העולם, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, קיבלו את ההזמנה לבוא ולהכיר בראשי פרקים את מדינת ישראל, מפעליה ואזרחיה.

פגשנו אותם ביום השמיני לסיורם האינטנסיווי בארץ, אחרי ביקור טעון במוזאון "יד ושם" ולפני נסיעה ארוכה דרומה, לאילת. יוניס קונג מסינגפור, בעלת הבלוג "טרוולר פוליו", עסקה בצילום אלומת הדגלים שקידמה את פני הקבוצה ביער עמינדב בהרי ירושלים: "זו פשוט ארץ מדהימה ושונה מאוד ממה שחשבתי. בסינגפור אני מסתמכת על המקורות היחידים שיש לי על ישראל, ואלה אמצעי התקשורת השונים. לא הייתה לי כל ידיעה אמיתית על התרבות הישראלית, על ישראלים ויהודים. כשקיבלתי את ההזמנה להצטרף לסיור, פשוט לא האמנתי בתחילה. הייתי נרגשת מאוד. אני חושבת שמעתה אכתוב בבלוג שלי לזמן בלתי מוגבל על חוויותיי כאן, וברור שארצה לחזור לישראל לביקור נוסף יסודי יותר". את הדברים האלה, ורבים אחרים, תחלוק יוניס עם 200,000 הקוראים הפוקדים את הבלוג שלה מדי חודש.

קאוסטוב קטדארה מהודו, מהנדס חשמל במקצועו, המנהל את הבלוג "קרייזי אינג'ינירז" הזוכה ל-800,000 צפיות בחודש מקוראים ב-180 מדינות, עדיין מנסה לעכל את רצף החוויות: "קשה לי עדיין להכניס את הכל למילים ומשפטים סדורים. הרושם החזק הראשון שלי מישראל הוא האנשים. כולם חמים וחברותיים כל כך, שאחרי הימים הספורים כאן אני חש כאילו הייתי כאן שנתיים".

ג'ויס פנג יימנג הצעירה מסין עסוקה בכתיבה בשני בלוגים שהיא מנהלת, ומשמשת גם כתבת במגזין אינטרנט, אשר בו בלבד נמנות כחצי מיליון כניסות לחודש. תאוות הטיולים והכתיבה שלה היא שהביאה להכללתה בחבורה הצעירה והתוססת: "ישראל היא מדינה יפהפייה. בסין אנחנו מכירים בעיקר את הצד ה'מסוכן' שלה, את הדיווחים על מלחמות וטרור. אני לא חשה בכל אלה כאן. להפך – אני מוקפת באנשים בעלי שמחת חיים מידבקת, עם הרבה פתיחות וידידות".

גם מרסלו ארמבידה מוונצואלה, ברוקר ובלוגר צעיר שבתקופה קצרה עשה לו 62,000 קוראים נאמנים בכל חודש, החליט ללכת בעקבות אהבת הנדודים שלו. כנווד בנשמתו, העובר ממקום למקום ברחבי העולם וסופג את הרבגוניות התרבותית ואת חיי היומיום, הוא מסכים עם התחושה של ג'ויס: "לא ציפיתי שכולם בישראל יהיו פתוחים וחברותיים כל כך. אני מכיר רק עוד מדינה אחת בעולם שתושביה הם כאלה, וזו קולומביה. באתי הנה ללא דעות קדומות, ובמהלך הביקור הזה נפתחו עיניי לראות מי הם הישראלים באמת". כיום מרסלו מתגורר בקניה, לאחר תקופה ארוכה בארה"ב.

כריס ריצ'רדסון מאוסטרליה מתגורר כיום בלונדון, ו-75,000 קוראיו הם בעיקר אירופאים ואוסטרלים. הוא מסכם חוויות ראשונות באנגלית בלוגרית קצרצרה: "הכל ידידותי מאוד. אנשים נהדרים, מקומות מרתקים ואוכל נפלא. לא ציפיתי שהביקור יהיה מעניין כל כך".

קק"ל אירחה את הבלוגרים גם היא, לחוויה מסוג אחר – נטיעת עץ ביער עמינדב בהרי ירושלים. ראש הטקס בקק"ל אנדי מייקלסון, סקר לפני חמשת הבלוגרים את פעילותה הענפה של קק"ל לשיפור איכות החיים והסביבה בישראל. את תפילת הנוטע קראו החמישה באנגלית, כאשר שתי דוברות הסינית שבחבורה חוזרות על התפילה גם בסינית. אחר כך התקיים טקס הנטיעות, ממש בצמוד לחלקת הנטיעות הגדולה, שבה ניצבים עשרות העצים שנטעו לפני כשנה וחצי קונסולי הכבוד של מדינות העולם, המתגוררים בישראל.

חמשת העצים החדשים שנטעו הבלוגרים מייצגים לא פחות, ואולי יותר, שגרירים צעירים חדשים של ישראל ואזרחיה ברחבי העולם.

1
קטגוריות כללי
תגיות , ,
אוקטובר
18

2 מעלות

היעד המקסימלי להתחממות בגובה 2 מעלות, כפי שהצהירו מדינות העולם, עלול להישמע תמים, אך הוא עלול לטשטש את הסכנה הגדולה שבהתחממות הגלובלית. בעולם הנמצא בסחרור אקלימי הדבר יהיה בלתי אפשרי

ב"אקולוגיה וסביבה", גיליון 3 2011, כתב אלון אנגרט על "ההתחממות הגלובלית – העובדות המדעיות במבט היסטורי", ותיאר היטב את תהליך התפתחות ההבנה המדעית בנושאי הגורמים המשפיעים על אקלים כדור הארץ, השפעת גזי החממה וכו'. בין השאר הזכיר הכותב כי מדינות העולם הסכימו, הצהרתית לפחות, לקבוע יעד מקסימלי להתחממות בגובה 2 מעלות (ביחס לתקופה של לפני המהפכה התעשייתית), וכלשונו, היעד נקבע "באופן שרירותי משהו".

ברור כי המספר 2 מעלות הוא סמל, טוב כמו 1.9 מעלות, 2.435 או כל מספר קרוב אחר, ועם זאת, לקביעת יעד מקסימלי חשיבות רבה, כפי שבכוונתי לדון בקצרה כאן.

למעשה, היעד של 2 מעלות עלול להישמע תמים, ולעתים הוא מטשטש את הסכנה הגדולה בהתחממות הגלובלית. לציבור שרגיל לפערים גדולים יותר בין טמפרטורות היום והלילה, הקיץ והחורף, מדינות קרות וחמות, נדמה שהפער זניח, בטל ברעש, בר הסתגלות. ברם, בהתעלמות מהיעד יש סכנות רבות, ועיקרן חשש לסחרור אקלימי. יתרה מזאת, גם התחממות קבועה ב-2 מעלות לאורך זמן משמעותה התעמתות גלובלית חסרת תקדים בין עוצמות הטבע והאנושות.

כדור הארץ נמצא בחוסר איזון אנרגטי – הוא קולט יותר אנרגיה משהוא פולט, ולכן הוא מתחמם. כדי לחזור לאיזון אנרגטי, רמת חלקיקי דו-תחמוצת הפחמן צריכה לרדת לטווח ה-350 חלקיקים למיליון, לעומת כ-390 כיום. אולם גם התרחישים האופטימיים צופים עלייה נוספת ברמת החלקיקים, עד לטווח ה-450; העולם לא ייגמל מהתמכרותו לאנרגיה מבוססת דלקים פוסיליים ברגע. היעד של 2 מעלות מתייחס אפוא לעלייה "המותרת" עד שנחזור לרמה של כ-350 חלקיקים למיליון. בשלב הבא נצטרך לרדת ברמת גזי החממה כדי לקרר את כדור הארץ בחזרה.

ומה יקרה אם לא? נתחיל במקרה הקשה – סחרור אקלימי. ההתחממות הגלובלית מוזנת על ידי העלייה חסרת התקדים בגזי החממה; זה לא שכדור הארץ לא חווה רמות כאלה של גזי חממה בעבר, אלא שהפעם תהליך השינוי הוא מהיר ונובע מאילוץ שהוא מעשה ידי אדם. אי-הוודאות בנוגע לתגובת מערכות שונות היא רבה, והחשש הוא ממעבר לנקודת אל-חזור וכניסה לסחרור אקלימי. בפרט, הפשרת ערבות הקרח במדינות הצפון משחררת לאטמוספרה גזי חממה במידה מסוכנת, שמאיצה את ההתחממות, שמאיצה את ההפשרה, וחוזר חלילה. כך למשל, נשמעו הערכות כי התחום העליון בהערכת פאנל המומחים של האו"ם להתחממות במאה ה-21 יעמוד על 10 (!) מעלות.

גם אם לא ניכנס לסחרור אקלימי (בתקווה שאנחנו עדיין לא שם…), עולם חם ב-2 מעלות בממוצע – משמעותו, בין השאר, עולם שבו פני הים גבוהים במטרים רבים, בצורה המסכנת ערי חוף רבות. מתי זה יקרה – אין לדעת, ורוב המודלים צופים שמי הים יעלו במאה ה-21 במטר אחד לכל היותר. ברם, במאה הבאה הסיפור כבר יהיה אחר לגמרי. מכאן החשיבות לעצור את ההתחממות, ואף להחזיר את הגלגל אחורה ולקרר את כדור הארץ בחזרה.

אלפי שנים נדרשו לאוכלוסיית כדור הארץ כדי להגיע למיליארד הראשון. במאה השנים האחרונות גדלנו פי שבעה, והתחזיות הנוכחיות מדברות על התייצבות גודל האוכלוסייה על 9–10 מיליארד תוך עשרות שנים. בהתאם, הלחץ שאנחנו מפעילים על משאבי כדור הארץ והשפעתנו על הסביבה הם חסרי תקדים. האתגר שלנו צריך להיות, לדעתי, לתת לכל בן אנוש סביבה לחיים בריאים ויצירתיים, תוך שמירה על משאבי הסביבה לדורות הבאים. כבר היום אנו כאנושות מתקשים במשימה, ובעולם חם ב-2 מעלות זה יהיה קשה פי כמה. בעולם בסחרור אקלימי זה יהיה בלתי אפשרי.

פורסם לראשונה בבלוג קוד ירוק

0
קטגוריות התחממות גלובלית
תגיות , , , , , , , , , ,
אוקטובר
9

היכונו לבוא העגורים


אגמון החולה מתכונן לסתיו, לנחיתת עשרות אלפי עגורים ולביקורי מאות אלפי מבקרים בשנה הנוכחית. עינבר רובין מהאגמון מסבירה כיצד המשולש חקלאות-טבע-תיירות מצליח להתקיים ולפרוח למרות הכל

הסתיו עומד להיות חם באגמון החולה, אתר התיירות הפופולרי המושך אליו למעלה מ-300,000 מבקרים מדי שנה. העגורים יגיעו למקום, המטיילים ותלמידי בתי הספר יציפו את האגמון בהמוניהם, וחובבי הצַפרות ימצאו עניין רב במתרחש. ולחשוב שהאגמון, כגוף תיירות, הוקם רק ב-2005, כשלפני כן היה המקום פתוח לכל, לצפרים לא היה בית מקצועי משמעותי, והתיירות באזור לא פרחה במיוחד.

עצם הקיום של אגמון החולה, אחד מאתרי הטבע הפופולריים והמתוירים בארץ, הוא סוג של קסם שאינו מובן מאליו. הוא מהווה אי טבע קטן בתוך שטחים נרחבים של חקלאות, ומצליח לסייע בגידול צמחים, ציפורים, דגה ודו-חיים. ולא זאת בלבד: רוב בתי הגידול בישראל יובשו עם קום המדינה, אך בעקבות הצלחת תהליך שחזור ביצות החולה, שהחל ב-1994, הוקמו בתי גידול אחרים גם בחדרה, הרצליה, ראשון לציון, רעננה, ועוד היד נטויה.

"בימים אלה אנו מתכוננים בהתרגשות גדולה לנדידת העגורים בתחילת הסתיו", מספרת עינבר רובין, מנהלת תוכן והדרכה באגמון החולה. "הפרויקט הוא למעשה שיתוף פעולה בין קק"ל, חקלאי האזור, גופים ירוקים שונים, משרדי ממשלה, מועצות מקומיות ואגמון החולה כגוף תיירות. המטרה של הפרויקט היא קודם כל לשמור על השדות החקלאיים, שמחד לא תהיה בהם פגיעה בתוצרים החקלאיים, ומאידך שלא תהיה פגיעה בעגורים. כשהעגורים מגיעים לאזור אנו מעבירים אותם בין שדות שהם יכולים לשהות בהם ולאכול מהיבול מבלי לגרום נזק. בהמשך אנו מעודדים אותם להמשיך בנדידה דרומה לאפריקה. נוסף על כך, ישנם שטחים שנתרמו על ידי החקלאים לטובת מנוחה לעגורים. אם העגור הגיע היום מנדידה, הוא לא ימשיך בנדידה לאחר שעה-שעתיים. הוא חייב לנוח. ההסתכלות היא גם על החקלאים וגם על העגורים. כמה שיותר נלמד על העגורים ונבין מה הצרכים שלהם, כך נוכל ליצור שיתוף פעולה יותר טוב, ולמזער את הפגיעה בחקלאות".

במהלך חודש נובמבר מתחיל השלב השני בכל הנוגע לעגורים. מאחר שהחקלאים מתחילים לזרוע את השדות לקראת החורף, העגורים לא מורשים לשהות בשדות כלל, והעידוד למעברם דרומה הופך להיות מעט יותר אגרסיווי. השלב השלישי, והמעניין במיוחד, מגיע בדצמבר, כשמסתיימת נדידת הסתיו. העגורים שנשארים כאן כבר לא ממשיכים במעופם דרומה, ואחד השטחים באזור הופך לשטח האכלה. טרקטור נכנס כמה פעמים ביום ומפזר 6–7 טונות תירס בכל פעם, לרווחת העגורים והמטיילים שמגיעים לצפות בהאכלה המרתקת.

אגמון החולה מושך בתקופה זו של השנה לא רק עגורים אלא גם צפַּרים. "בעבר הייתה הצפרות עניין של מתי מעטים משוגעים לדבר", מספרת רובין. "אבל היום עשרות ומאות אלפים בעלי עניין מגיעים לכאן לראות ציפורים. פרויקטים רבים של משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה עוברים דרכנו. מי שהביא את הנושא למודעות הקהל הרחב בעשור האחרון היה האגמון".

האגמון לא עוסק רק בנושא העגורים. אחד התחומים הנוספים במכלול המגוון הוא נושא ההדברה הביולוגית. רובין מדגישה שהאגמון לא "המציא" את הנושא, אך מספרת שהם בהחלט מעודדים את הרעיון, ומנסים להביא אותו לידיעת הציבור כולו. "הרעיון הוא שבתחום החקלאות, במקום להשתמש בחומרי הדברה – חלקם כימיים, שבשלב מסוים יוצרים נזק – עלינו למצוא את האויב הטבעי של אותו מזיק, שחייב כמובן להיות מקומי. לא נייבא בעל חיים מאמריקה כדי שיהיה מדביר ביולוגי. כאן בעמק אחד המזיקים היותר נפוצים והיותר מזיקים הוא נברן השדה, סוג של עכבר שדה קטן שאוהב מאוד את אדמת הכבול, ועושה נזקים עצומים. יש לנברן שני אויבים עיקריים: התנשמת, כי הנברן הוא בעיקר עובד לילה, והבז. אנחנו פשוט מפזרים תיבות קינון לתנשמות ולבזים, ובעצם יוצרים עבורם את בית הגידול האידיאלי כדי שהם יתרבו וידבירו את הנברנים. לא המצאנו כמובן את השיטה, אבל שמנו לעצמנו למטרה לקדם את הנושא גם בקרב הציבור הרחב, תוך עידוד הסברה וחינוך. זה עובד מדהים. לכל בעל חיים יש אויב טבעי. רק צריך למצוא מיהו, ולעודד אותו".

רובין מסכמת ומספרת שהאתגר הגדול ביותר הוא להמשיך את שיתוף הפעולה הפורה בין החקלאות, התיירות וצורכי הטבע. "יש סטיגמה שמדובר כביכול באינטרסים מנוגדים בין טבע-חקלאות-תיירות, אבל כאן בעמק אנו חייבים לחיות יחד, כי ברור לנו שכדי שכל אחד מהצדדים במשולש יתקיים – גם האחרים צריכים לחיות ולהתקיים. לכן שיתוף הפעולה הוא בעצם Win-Win. זה לא תמיד קל, אבל מוכיח את עצמו בצורה הכי טובה שיש".

7
קטגוריות חי וצומח ו שטחים פתוחים
תגיות , , ,
אוקטובר
4

זה זמן החצב



כשהיערנים רואים את ניצני החצב בשטח, אנחת רווחה משתחררת לה: הקיץ חלף, ואתו סכנת השריפות. עכשיו נותר להעריך, על פי פריחת החצב, את כמות גשמי הברכה בשנה הבאה עלינו לטובה

רבות נכתב על החצב. שירים הולחנו לכבודו, ואפילו ילדי הגן למדו לדקלם את "החצב מבשר את בוא הסתיו". לי כיערן הוא סימל – בגבעולו הזקוף, המתעקש לבקוע מהאדמה היבשה, ובפרחים הלבנים הסדורים לאורך עמוד התפרחת – את התקווה לסיום הקיץ. עונת הקיץ נחשבת לקשה מאוד עבור היערנים, מאחר שהאיום העיקרי במהלכה טמון בשריפות, האויב העיקרי של היער. הרבה אמצעים ומאמצים מושקעים במניעת שריפות ובמלחמה בהן. כך, כשרואים את ניצני החצב, משתחררת לה אנחת הקלה. העננים השטים בשמיים, הקרירות הנעימה בבקרים ובערבים – כל אלה משחררים את המתח ומרמזים: הנה, עוד מעט ירד גשם.

פריחת החצב היא גם הזמן לנסות ולנחש איך יעבור עלינו החורף, ועד כמה נזכה לגשמי ברכה. מדי שנה רשמתי ביומן את תאריך הופעתם של החצבים, וניסיתי למצוא תקווה לגשמים על ידי סדרת ניחושים המסתמכת על הידע והזיכרון של זקני הבדואים, שנהגו, על פי שפע פריחת החצבים וצפיפות עמודי התפרחת, להעריך את טיבו של החורף העתידי.

דרך אחרת היתה לפזר כמה ערמות של מלח סמוך למועד פריחת החצבים, ועל פי מהירות התגבשות המלח וצורת ההתגבשות – להעז ולנחש. לא תמיד זה עבד; היו די הרבה אכזבות, ופה ושם גם הצלחות, אבל למה לנו להלין? הרי גם התחזית השנתית של החזאים, המסתמכת על עזרים מדעיים ואיסוף נתונים וצילומי לוויין לאורך שנים, לא תמיד קולעת בול, כי תמיד נשאר משהו בלתי ידוע ובלתי צפוי.

למי שזקוק לריענון הזיכרון, החצב הוא פרח ממשפחת השושניים, שפרחיו הלבנים סדורים לאורך עמוד התפרחת ומתחילים לפרוח מלמטה כלפי מעלה. שמו חצב משום שהוא חוצב את דרכו ממעבה האדמה היבשה, ופורח כאשר אין פריחה של מינים אחרים. לכן הוא זוכה לביקורם של המון חרקים שמגיעים אליו על מנת לאבק ולהפרות את הפרחים. למרות הסברה הנפוצה שהירידה בטמפרטורות היא ש"מרמזת" לחצב כי זה הזמן לצאת החוצה, הסיבה האמיתית היא התקצרות שעות היום.

החצב אינו נאכל על ידי עזים ופרות; עליו רעילים למאכל, ולכן תפוצתו אינה נפגעת מרעיית יתר. נהפוך הוא, לחצי רעייה חזקים רק מעודדים אותו, משום שעשבונים אחרים נפגעים והוא "מרוויח" מכך. מעניין לגלות כי בימי צנע ומחסור, השתמשו הבדואים בפקעת החצב כסבון כביסה.

אם לחזור לסתיו תשע"ב, אזי בגבעת צלמון, מזרחית ליישוב הבדואי צלמון (או בשפת העם – סלמה), החצבים נמצאים בשיאם. כל הגבעה צבועה לבן, והמראה מקסים. אני מזמין את כל אוהבי הסתיו ליהנות מיופי הפריחה. שתהיה לנו שנה ברוכת גשמים, שנת פריחה ולבלוב.

יוסף קרני הוא יערן קק"ל בגמלאות

3
קטגוריות חי וצומח
תגיות , ,