רגישות מוגברת למים

רגישות מוגברת למים

בכנס המדבור, שנערך בשדה בוקר, השתתפו טובי החוקרים בתחום, בעלי מקצוע וסטודנטים, ביניהם ישראלים ואורחים ממדינות שונות בעולם. המשותף לכולם: הבנת החשיבות בהתמודדות עם תופעת המדבור, והרצון ללמוד ממחקרים ומיזמים חדשניים

פעילות ענפה לקידום ערים רגישות למים, שקק"ל שותפה בה, הוצגה בכנס בינלאומי בנושא מדבור. הכנס נערך בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן גוריון והקיף מכלול נושאים בתחום האזורים הצחיחים, המדבריות והמדבור: חקלאות, תכנון עירוני, טיהור שפכים, שינויי אקלים, ניהול משק המים, בנייה ירוקה ועוד מגוון נושאים. ארבעת ימי הכנס כללו הרצאות, סדנאות וסיורים באתרים רלבנטיים בנגב, בהם גם יום סיור בפרויקטים של קק"ל בנגב.

בכנס השתתפו טובי החוקרים בתחום, בעלי מקצוע וסטודנטים, ביניהם ישראלים ואורחים ממדינות שונות בעולם. המשותף לכולם: הבנת החשיבות בהתמודדות עם תופעת המדבור והרצון ללמוד ממחקרים ומיזמים חדשניים.

המושב בנושא ערים רגישות למים היה אחד החשובים בכנס, והשתתפו בו מספר מדענים מובילים, המשתתפים בצוות מחקר יישומי ליצירת ערים רגישות למים בישראל. תכנית זו פועלת בתמיכת קק"ל ישראל וקק"ל אוסטרליה.

ערים רגישות למים מתאפיינות בכך שניהול משק המים שלהן שם דגש על יצירת פתרונות בני קיימא, ניצול טכנולוגיות מתאימות והגברת המודעות של הקהילה. הכנס התייחס להיבטים שונים בהקשר זה: אפיוני מערכת המים, הטכנולוגיה, הדרישות התכנוניות ושילוב הקהילה.

דוברי המושב בנושא ערים רגישות למים היו: פרופ' ערן פרידלר, פרופ' רוני וואלאך, פרופ' טל אלון-מוזס, פרופ' אליסה רוזנברג, פרופ' אביתר ארל וירון זינגר, שהציג את מתקן הביופילטר בכפר סבא, אשר הוקם בתמיכת ידידי קק"ל באוסטרליה. חוקרים אלה אף ייצגו את קק"ל ואת ישראל בכנס בנושא זה, שנערך במלבורן לפני מספר חודשים. תיאום השתתפותם של החוקרים נעשה בסיועו של ג'ו קרייצר מקק"ל אוסטרליה.

פרופ' פרידלר הציג את החזון לפיתוח ערים רגישות למים, ואת הצורך בכך בישראל לנוכח שינויי האקלים, התרחבות אוכלוסיית הערים והחמרת מחסור המים במדינה. "עלינו למצוא דרכים חדשות להתמודד עם בעיות המים, תוך תרומה מקבילה למשק המים, לסביבה הטבעית ולחיוניות הערים", אמר.

בעיית הזיהום שגורמים מי הגשם הנשטפים ברחובות הערים הוצגה בידי פרופ' וואלאך. הוא הסביר שמי הגשם סוחפים עימם חומרים רעילים שונים, ולעיתים גורמים זיהום רב יותר אף מזה של הביוב. הוא הציג מודל מתמטי שפיתח לניבוי הכמות וההרכב של המזהמים השונים במי הנגר.

פרופ' רוזנברג ופרופ' מוזס, אדריכליות נוף בטכניון, דיברו על היבטים תכנוניים, תוך שילוב בין נושאים הנדסיים, הידרולוגיים, אקולוגיים ואורבניים. "על התכנון להיות מולטי-פונקציונלי, ולא מכוון רק למטרה אחת", אמרה פרופ' רוזנברג. היא הוסיפה שניתן לתכנן ערים תוך התחשבות בטופוגרפיה הקיימת, ציינה שכבישים צרים יותר יצמצמו את כמות הזיהום והמליצה על אזורים לא סלולים לקליטת מי הגשם, שבתקופות יבשות יוכלו לשמש כפארקים.

פרופ' אלון-מוזס הציגה מספר דוגמאות לתכנון עירוני רגיש למים בישראל, ביניהן במודיעין, בירושלים, בראש העין ובראשון לציון. "חשוב לשלב בין מחקר ליישום", סיכמה.

הטיפול במי הנגר חיוני לרווחת תושבי העיר, כפי שהסביר האדריכל פרופ' ארל. הוא ציין שניתן להשתמש במי הנגר לטיפוח גינות נוי, שיתרמו לאוויר נקי, לשמירה על טמפרטורה נמוכה וכמובן ליופיו של המקום.

במסגרת המושב הוצג מתקן הביופילטר בכפר סבא, שמאפשר איסוף של מי גשם וטיהורם בעזרת מינים שונים של צמחים. המים הנקיים מוזרמים למי התהום. הפרויקט הניסיוני הוקם בכפר סבא לפני כשלוש שנים, בתמיכת ידידי קק"ל באוסטרליה ובשיתוף עם עיריית כפר סבא. הטכנולוגיה פותחה באוסטרליה על ידי הדוקטורנט הישראלי ירון זינגר, בהנחיית מהנדסי המים פרופסור אנה גלטיק ופרופסור טים פלטשר מאוניברסיטת מונש.

200 מיליוני מ"ק של מי גשם מתבזבזים מדי שנה בישראל ונשטפים לים, כך שהצלחת הפיילוט ויישומו בערים נוספות יוכל לתרום משמעותית למשק המים במדינה. הפסקת ההזרמה של מי גשם מזוהמים לים תתרום גם למצבם של חופי ישראל. "בעצם אנחנו מסתכלים על העיר כמערכת של צינורות מים, שבה כל רחוב הוא צינור", אמר זינגר. לא רק מי הגשם מטופלים במתקן. בקיץ, כשלא יורדים גשמים, שואבים מים מבארות שהזדהמו, מטהרים אותם ומחזירים מים נקיים לאותה באר או למי התהום. "דיאליזה לאקוויפר", במילותיו של זינגר.

סך הכל ניתן לטפל במתקן זה ב-5,000 קוב מים בשנה. בדיקות שנערכו מגלות שהמים קרובים באיכותם למי שתייה, הרבה מעבר למה שהחוקרים ציפו לו. השכבה העליונה של הביופילטר מכוסה צמחייה, המסייעת בטיהור המים. השכבות התחתונות אינן מאווררות, ובהן מתפתחת אוכלוסיית חיידקים, שמעודדים תהליכים שמטהרים את המים. המערכת המשולבת יעילה לטיהור מזהמים שונים: חלקיקי מתכות כבדות, חומרים אורגניים ושמנים. המים המטוהרים מוחדרים לשני מאגרים: באר בקרבת מקום ומערכת שעומקה כ-90 מ' להחדרת המים ישירות לאקוויפר.

מים אפורים: מהמקלחת לאסלה

מושב בנושא מים אפורים התקשר לפעילות הענפה של קק"ל בנושא מיחזור המים: הקמת מאגרים לאיסוף מי גשם ושפכים ומכוני טיהור לשימוש חוזר במים לחקלאות. ברמה הביתית מופעלות כיום בישראל כ-10,000 מערכות למיחזור מים אפורים, אבל הן מותקנות ללא חקיקה מוסדרת ופיקוח.

פרופ' ערן פרידלר מהטכניון הסביר שהמחסור במים הולך ומחמיר ברחבי העולם, אפילו במדינות שבעבר לא היתה בהן בעיה. הוא ציין כי שימוש במים אפורים יכול לחסוך כ-40% מהצריכה הביתית ולחסוך כ-20 קוב מים לאדם בשנה. מים אלה, שמגיעים בעיקר ממקלחות ומכונות כביסה, יכולים לשמש להורדת מי אסלה, השקיית גינות ולחקלאות.

על פי חישובי החוקרים בטכניון, אם בשנת 2030 תהיה לכל משפחה בישראל מערכת למיחזור מים אפורים, אפשר יהיה לחסוך יותר מ-170 מיליון קוב בשנה. "בכך לא ייפתרו כל בעיות המים של המדינה, אבל זה בהחלט יצמצם את הצורך בהתפלת מי ים", אמר. לדבריו, סקרים שנערכו מלמדים שישנה פתיחות רבה בציבור לשימוש במים אפורים, במיוחד כאשר מדובר באזורים ציבוריים. "הטכנולוגיה קיימת, אבל צריך לקדם את החקיקה בנושא", אמר בסיום דבריו.

ואדי עתיר – חקלאות בדואית מסורתית בטכנולוגיה מודרנית

מושב נוסף בכנס התמקד בפרויקט ואדי עתיר להקמת חווה לחקלאות אקולוגית ותיירותית על ידי הקהילה הבדואית, בשיתוף פעולה עם קק"ל,JNF  ארה"ב וארגונים נוספים. אחרי ארבע שנות תכנון, הקמת החווה החלה בימים אלה.

החווה תשלב בין החקלאות הבדואית המסורתית לבין טכנולוגיות חדשניות, כגון מערכת סולרית לייצור חשמל ומערכת ביו-גז לטיפול בשפכים. הפרויקט יציע מודל לחקלאות מדברית בת קיימא, יפתח מקומות תעסוקה ויתרום להעצמת האוכלוסייה הבדואית. במקום יגדלו צמחי מרפא, צמחים לתכשירי בריאות וטיפוח, עדרי צאן לבשר וחלב וגידולי ירקות אורגניים. מרכז מבקרים ומרכז חינוך יציג את התרבות הבדואית ויאפשר לתלמידים להתחבר למורשתם.

לקק"ל יש תפקיד מרכזי במיזם: הקצאת שטח של כ-400 דונם להקמת החווה, סיוע בהכשרת הקרקע, נטיעות וייעוץ מקצועי לדחיקת המדבר ופיתוח חקלאות בנגב, המתבסס על הניסיון הרב שצברה קק"ל בתחומים אלה.

ד"ר מוחמד אלנבארי, ראש עיריית חורה, סקר את אתגרי האוכלוסייה הבדואית בנגב והתייחס לתרומת החווה לקהילה הבדואית. "אנחנו מפתחים כאן מודל של קהילה מדברית, בשיתוף בין גופים שאף פעם לא עובדים ביחד, כולל הממשלה, חוקרים אקדמיים והקהילה הבדואית", אמר ד"ר אלנבארי. "המטרה שלנו היתה לתרום לקהילה הבדואית, אבל לא פחות חשוב להדגים את עקרון הקיימות במימדים שונים – טכנולוגיה, כלכלה, סביבה וקהילה", הסביר מייקל בן אלי,  והוסיף: "הפרויקט כולו הוקם מתחילת הדרך בשיתוף הקהילה הבדואית – גברים ונשים משבטים שונים".

צילומים: John Spooner, cc (תמונה עליונה), ארכיון צילומי קק"ל

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *