על ודאות ואי-ודאות בשינויים גלובליים

על ודאות ואי-ודאות בשינויים גלובליים

ה-IPCC קובע בדו"ח האחרון שהוציא כי אין ספק שהעולם מתחמם וכי האחראי הראשי הוא האדם, אך בכל זאת יש גורמי אי-ודאות באשר לעתיד העולם – והכוח לשנותו בידינו

פרופ' הנס רוזלינג (Hans Rosling) הוא סטטיסטיקאי גאון ויצירתי שדרך TEDTalks והאתר שלו רכש את במות העולם בהרצאות קצרות מרתקות ובהירות, עד שהמגזין TIME בחר בו לאחד מ-100 האנשים המשפיעים בעולם ב-2012. בהרצאותיו, באנגלית במבטא שוודי כבד, הוא מצליח לנתח בבהירות מגמות ארוכות שנים בהתפתחות אוכלוסיית העולם, כלכלתה, רווחתה ובריאותה. כדי להסביר מציאות ותחזית דמוגרפית וחברתית הוא מלהטט במצגת הבלונים המפורסמת שלו (אין טעם שאנסה להסביר, פשוט לכו להסתכל באתר gapminder) ולחלופין משתמש בעזרים טכניים פשוטים (למשל קופסאות אחסון מ-IKEA, עוד מותג שוודי).

לאחרונה הרצה פרופ' רוזלינג על "200 שנים של שינויים גלובליים" במסגרת אירוע הפרסום של הדו"ח האחרון של IPCC, הפאנל הבין-לאומי לחקר שינויי האקלים, ומעניין לראות בפתיחת הדברים את הציון הגבוה שהוא נותן לעבודה המדעית הנרחבת שדו"ח זה מסכם.

אחד הדברים שהוא נדרש אליהם בהרצאתו בפני הפאנל הוא אי-הוודאות בתחזיות לעתיד. הדו"ח של IPCC קובע בצורה מוחלטת מאי פעם כי העולם מתחמם באופן חד-משמעי ("Warming of the climate system is unequivocal") וכי האחראי המרכזי להתחממות הוא האדם. עם זאת, בדו"ח נותרת אי-ודאות רבה באשר לשינויי האקלים הצפויים בעתיד הנראה לעיין, ופרופ' רוזלינג נדרש לאחד המדדים הבולטים – הצפי לעליית גובה פני הים.

בגרף מאיר עיניים אחד, הלקוח מהתקציר למקבלי ההחלטות בעולם, רוזלינג ממחיש ומסביר כי יש שני גורמי אי-ודאות מרכזיים:

1) ההתנהגות שלנו – אם נמשיך ב"עסקים כרגיל", נמשיך לשרוף דלקים פוסיליים ונעלה את ריכוז גזי החממה, או שנעבור לאנרגיות מתחדשות ואז התרחישים יהיו ממותנים יותר.

2) אי-ודאות במודלים עצמם [1].

בשל אי-הוודאות הרבה העלייה המקסימלית בתרחיש אופטימי, שבו פליטות גזי החממה ירוסנו, גבוהה יותר מהעלייה המינימלית בתרחיש "עסקים כרגיל" (ראו תרשים בדקה 4:00 בסרטון וההרצאה בהמשך). קצת מבלבל, אבל המסר למקבלי ההחלטות ברור – משום שהעולם שאנחנו משאירים לילדים ולנכדים שלנו מונח בידינו ומשום שאי-הוודאות במודלים כה רבה, יהיה נכון לא להסתכן בדברים שבשליטתנו ולהיצמד לתרחיש המרסן. אלא שזה לא מה שקורה היום.

אם זמנכם קצר – קפצו לדקה 14 בסרטון. בביקורת עדינה רוזלינג מציג את התפלגות צריכת האנרגיה בעולם בין מקורות (נפט, פחם וכו'), תוך הצגת התרומה הזעומה כיום מאנרגית שמש ורוח, למרות הפוטנציאל האינסופי והחשיבות לעצירת שינויי האקלים. חלוקה נוספת היא החלוקה בין עשירים לעניים: בעולם כיום 7 מיליארד אנשים, ושביעית מהם צורכים חצי מהאנרגיה. יתרה מזאת, האוכלוסייה העיקרית שמביאה לעלייה בביקוש לאנרגיה בתרחיש "עסקים כרגיל" אינן השכבות החלשות בעולם, אלא דווקא "מעמד הביניים העולמי" (הפרוש על פני העולם המפותח והמתפתח כאחד), ששואף לרמת חיים כשל העשירים. כל זאת לא מונע מעשירי העולם וממעמד הביניים לטעון בהתנשאות כי הבעיה היא בשאיפות הצמיחה של העולם המתפתח [2].

פרופ' הנס רוזלינג הוא איש מציאותי מאוד – הוא נוהג לומר "I'm not an optimist, neither a pessimist, just a possibilist" (ובתרגום חופשי: איני אופטימי או פסימי, אלא רואה את האפשרויות). ההצגות הבהירות שלו חשובות ותורמות להבנת המציאות, תרחישי העתיד האפשריים והפעולות הנדרשות מכלל המדינות כדי לשפר את רווחת תושבי העולם, עד האחרונים שבהם, וכדי לעצור את שינויי האקלים לפני שנידרדר לקטסטרופה גלובלית.

—  —  —

[1] ראו כאן פירוט על אי-הוודאות הכלולה בתקציר למקבלי ההחלטות בהשוואה לעליית גובה פני הים, ואפשרויות נוספות חמורות יותר שמוזכרות בדו"ח אך שאי-אפשר להעריך את סבירותן.

[2] ראו כאן מאמר על המתח ואי-השוויון בין העולם המפותח למתפתח על רקע תקציב פליטות הפחמן ש-IPCC הגדיר לעולם.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *