לחיות בסיכון

סדרה דוקומנטרית חדשה בארצות הברית מבקשת לשנות את דעת הקהל האמריקאית באשר לשינויי האקלים

ב-13 באפריל עלתה ברשת הטלוויזיה האמריקאית SHOWTIME (מבית CBS) מיני-סדרה דוקומנטרית מרשימה במיוחד על שינויי האקלים – Years Of Living Dangerously (בתרגום חופשי: שנים של חיים בסכנה). אם אתם יכולים לפנות שעה צפו בפרק הראשון, ואם יש לכם עוד קצת זמן בקרו באתר של הסדרה, העשיר בחומרים מרתקים שהולכים ומתעדכנים ככל שהסדרה מתקדמת. כדי לגרות את סקרנותכם, הנה תמצית הפרק הראשון בסדרה, שעשויה להוביל לנקודת מפנה בדעת הקהל האמריקאית. בפרק זה כרוכים זה לצד זה שלושה סיפורים, כל אחד מהם מגיש ידוען אחר, וכולם מתמקדים בזווית האנושית של שינויי האקלים – מנקודת המבט של האנשים המעורבים.

בסיפור הראשון השחקן הנודע הריסון פורד יוצא לג'ונגלים באינדונזיה כדי לעמוד מקרוב על בירוא יערות (deforestation), כולל באזורים שהוכרזו כשמורות טבע, בין השאר כדי להגן על חיות הבר. על פי נתונים מ-NASA, סוכנות החלל האמריקאית (שמשקיעה יותר ויותר ממשאביה בחקר כדור הארץ, וטוב שכך), עקירת העצים ושריפתם עם שכבת הקרקע העליונה, הרוויה בחומרים אורגנים, אחראית לכ-20% מהעלייה ברמת גזי החממה עקב מעשה ידי אדם. באינדונזיה הסיבות העיקריות לעקירת יערות העד הן תעשיות הנייר ופינוי שטח לטובת נטיעת עצי דקל, המיועדים להפקת שמן עבור תעשיית המזון. ואין להתבלבל – מבחינת אגירת גזי החממה עצי הדקל אינם משמעותיים, כיוון שהם נעקרים לאחר כ-25 שנה בלבד, ובעקירתם הם משחררים את כל הפחמן שאגרו במהלך חייהם.

בסיפור השני תומאס פרידמן, הפרשן הפוליטי הנודע של הניו יורק טיימס, יוצא לשטח לחקור ולהציג תזה שלפיה יש קשר בין הבצורת שפקדה את המזרח התיכון לבין התקוממות בסוריה, כמשל לקשר שבין ההתחממות הגלובלית ובין סוגיות של ביטחון לאומי (קשר שהפרק השני של דו"ח האו"ם הציף לאחרונה). משני צדדי הגבול הטורקי-סורי פגש פרידמן חקלאים שאיבדו את אדמותיהם והפכו ללוחמי חופש, והוא מעביר את הסיפור הכואב בגובה העיניים. נראה כי פרידמן השכיל לשלב כאן שניים מתחומי העניין והמומחיות שלו: המזרח התיכון, שהוא מכיר לעומק מאז השנים שבהן שירת בלבנון ככתב צעיר (כולל בתקופת מלחמת לבנון הראשונה); ונושאי המשבר הסביבתי, שאליו הגיע ב-2008 בספרו "חם, שטוח וצפוף". פרידמן הבין שהגלובליזציה (שהוא הילל בספרו "העולם הוא שטוח") מביאה לכך שכולם רוצים לחיות כמו באמריקה, אבל עם כמות האנשים הקיימת ומקורות האנרגיה הנוכחיים רצון זה יוביל את כולם להתחממות גלובלית בלתי-נסבלת.

בסיפור השלישי, שהוא אולי החשוב ביותר לחברה האמריקאית המשוסעת, השחקן האמריקאי המצליח דון צ'ידל יוצא אל דרום ארצות הברית מוכת הבצורת ומנסה לברר אם המדע והאמונה באלוהים יכולים לחיות זה לצד זה. במסעו הוא מגיע לאנשים מהשורה שאיבדו את מקום עבודתם עקב הבצורת הקשה, ובוחן אם המסר של המדענים כי ההתחממות הגלובלית היא תוצאה של פעילות האדם יכול להתקבל גם בקרב אלו שכל אמונתם באלוהים. כידוע, הימין הרפובליקני הדתי אינו מקבל את העובדות המדעיות המעידות על התחממות הגלובלית, תוך שהוא ניזון מתקשורת מגמתית הממומנת על ידי גורמים קיצוניים שככל הנראה מייצגים את האינטרסים של חברות הנפט (דוגמה עדכנית מ-FOX News). למרבה השמחה דון מצליח להגיע לד"ר קת'רין הייהו (Hayhoe), מדענית ונוצרייה אוונגליסטית הדוקה, שבעבודת שטח מצליחה לשכנע את הציבור כי אין סתירה בין האמונה והמדע. עקב כך צ'ידל אף התכבד לרשום את נימוקי ההכתרה כשהייהו נבחרה לאחרונה לאחת מ-100 האנשים המשפיעים בעולם לפי המגזין היוקרתי Time.

אתר הסדרה מתמלא בחומרים משבוע לשבוע, מפרק לפרק. לדוגמה צפו במפגש של לוחמי האש בקליפורניה, שחווים עונת שריפות מתארכת ומתעצמת משנה לשנה, עם השרירן שהיה לשחקן ואז הפך לדיפלומט וחזר להיות שחקן – הלוא הוא ארנולד שוורצנגר. יש לקוות כי עם הזמן הסדרה תיפתח לצפייה מלאה גם בישראל ובעולם כולו.

ג'יימס קמרון, שבעברו שוברי קופות קולנועיים ובראשם "טיטאניק" ו"אווטר", הוא המפיק הראשי של סדרת הטלוויזיה המרשימה. ואולי אפשר למצוא חוט מקשר בין הדברים. ההתחממות הגלובלית לא תכה באחת כמו הקרחון בסרטו "טיטאניק", אבל לעתים נדמה שאנו זורמים קדימה, חיים את חיי הנוחות, תוך שאנו מתעלמים מההתנגשות הבלתי-נמנעת עם משאבי הטבע, בדיוק כמו נוסעי ספינת הפאר. ומה לעשות? איפה הפתרון? זה המקום להיזכר במסר שהובלט בסרט "אווטר" – האיום של ה"קדמה" על ההרמוניה עם הטבע של בני שבט הנאווי.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *