הפלישה השקטה

הפלישה השקטה

מינים פולשים – הם פה והם לא הולכים לשום מקום: מי הם, מהיכן הגיעו ואיך הם משפיעים על כולנו?

לפני כ-70 שנה לא היו מדוזות בים התיכון. היום – כפי שרובנו מרגישים על בשרנו – קשה להתחמק מהן. לפני כ-30 שנה לא היו תוכי הדררה הירוקים נפוצים בישראל, אבל היום קשה לפספס אותם וניתן להבחין בהם מהצפון ועד באר שבע. לפני כעשר שנים לא האמינו שתגיע לפה נמלת האש הקטנה – אך עם הזמן גילינו ש"זו הקטנה – גדולה תהיה". צמחים ובעלי חיים רבים פלשו לישראל והשפיעו על הטבע שלנו באופן משמעותי. בואו נעשה קצת סדר בנושא:

מהו מין פולש? זהו מין שאינו מקומי, אלא כזה שהגיע לארץ – במכוון או בשגגה – על ידי בני האדם. מינים פולשים משפיעים על סביבתם החדשה ומשנים אותה, ובכך מהווים איום על הטבע ועל מגוון המינים המקומי.

איך הם מגיעים לכאן? רבים מהמינים הפולשים הגיעו לארץ על ידי בני האדם בכוונת תחילה, כדי לשמש כצמחי נוי וגינון יפים או כחיות מחמד מקסימות. אלא שעם הזמן יצאו החיות והצמחים מהעיר גם לשטחים הפתוחים ולשמורות הטבע: הצמחים הצליחו להתפשט ולהגיע גם מחוץ לגינות ה"מקוריות" שלהם, וחלק מבעלי החיים ברחו מבעליהם או שוחררו לטבע. לאחר יציאתם לטבע הם החלו להתבסס ולהתפשט באופן עצמאי בשטחים הפתוחים ובשמורות הטבע.

מינים פולשים אחרים הגיעו כמעט במקרה, כשהם "תופסים טרמפ" על גבי סחורות כמו ציוד גינון, אוניות מסע ועוד. עם הזמן הם החלו להתבסס, עד ליצירת אוכלוסיות שלמות. גם המדוזות הגיעו אלינו ממש במקרה, בעקבות פתיחת תעלת סואץ לפני כ-150 שנה; הדררות – אותם תוכים ירוקים ויפים – ברחו מפינות חי; ונמלת האש הגיעה על גבי סחורה שיועדה למשתלות (וכל הנוגעים בדבר לא האמינו במשך שנים שהיא כבר כאן, בארץ).

חשוב לדעת: רק מעטים מהמינים הזרים שורדים בטבע, מתבססים בו ומשפיעים על כל סביבתם. רוב המינים לא שורדים בטבע הישראלי מפני שהם לא מתאימים לאזור. רבים יחיו בארץ כמינים זרים שאינם יוצאים לטבע ואינם פוגעים בו. הסברה היא שמכל אלף מינים זרים שמגיעים לארץ רק אחד יהפוך למין פולש.

רבים טוענים, ובצדק, שלא מעט מהמינים הפולשים הם יפים (הדררות, לדוגמה) ומוסיפים "גיוון" לטבע הישראלי. מה שלא כולם יודעים הוא שהמינים הללו גורמים לנזק כלכלי וסביבתי לכולנו. ההערכות הן שנזקי המינים הפולשים בעולם עולים כ-1.4 טריליון דולר בשנה(!); וגם אצלנו בארץ מינים פולשים פוגעים בתשתיות (קווי חשמל, למשל), בכלכלה, בחקלאות, בתיירות ובבריאות הציבור. כל זאת נוסף על פגיעתם בטבע: המינים הפולשים עלולים לדחוק מינים מקומיים, לעתים אפילו עד לכדי סכנת הכחדה. דוח שגובש השנה עבור המשרד להגנת הסביבה קובע כי טיפול בהתפשטות מיני חי וצומח פולשים יעלה יותר ממיליארד שקל בשנה.

מהי פגיעתם של המינים הפולשים? הנה כמה דוגמאות: המדוזות פוגעות בתחנות כוח, בספינות וכמובן בתיירות החופים. תוכי הדררה פוגעים משמעותית בחקלאות, שכן הם ניזונים מפירות; הם פוגעים גם בקווי החשמל, המשמשים מעין "אתרי מנוחה" ללהקות שלמות. נוסף על כך, הם עלולים לפגוע בציפורים המקומיות – במקומות מסוימים הם דחקו את המינים הישראליים ובעיקר השתלטו על קני הנקרים, שעל הקמתם, כידוע, הנקרים עובדים קשה.

ככלל, במרחב העירוני של שנת 2015 נוכל לפגוש מינים פולשים רבים. אפילו אם נתבונן רק בעופות החיים עמנו בעיר, כשנצא לרחוב לא נוכל להתחמק מלפגוש בדררה קרמר ובמאינה הודית; בחלקים מסוימים של גוש דן נוכל להבחין אפילו בזרזיר בורמזי ובתוכי נזירי ("קוואקר"). נוכחותם של המינים הפולשים – נוסף על הרס נרחב של בתי גידול במה שהיה פעם שולי הערים ותפוצתם העולה של חתולי הרחוב – מפחיתים את כמות ציפורי השיר בתחומי העיר.

גם קק"ל תורמת למאמץ מיגור המינים הפולשים בארץ: מחלקת האקולוגיה ומחלקת היערנות והפיתוח המקצועי באגף הייעור מנחים את המרחבים השונים של קק"ל כיצד לטפל במיני צומח פולשים (מיני שיטה אוסטרליים, פרקינסוניה, אילנתה, אמברוסיה וכו'), ודואגים לשמור על היער ועל החורש שלנו ישראליים.

ולסיכום: מה בכל זאת אפשר לעשות? קשה מאוד למגר מין פולש ולמעשה מדובר בבעיה עולמית, אבל יש כמה צעדים שיכולים להפחית את היקף התופעה: לא לשחרר את חיות המחמד לטבע, ומעבר לכך לדרוש מדיניות פיקוח קפדנית יותר על סחורות בגבולות הארץ; לא פחות חשוב מכך, אפשר לגדל בגינה הפרטית שלנו צמחים מקומיים כדי לעודד את מגוון המינים המקומיים לשוב לסביבה באופן שאינו מושך מינים זרים.
יש לכם רעיונות נוספים? אתם מוזמנים לשתף אותנו כאן בתגובות!

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

29

תגובות ל“הפלישה השקטה”

  1. סיגלית סולימני הגיב:

    שלום וברכה
    שמחתי לקרוא את הכתבה שלכם על המינים הפולשים.
    לדעתי יש מס' פתרונות אפשריים.
    ראשית להמשיך ולעלות את הנושא לתודעה .המון אנשים לא מבינים את המשמעות של הכחדה של מינים מקומיים
    וההשפעה שלהם.להמשיך ולפרסם באתר שלכם.
    להגיע לבה"ס ולהראות מינים פולשים בתמונות ובחצר.ולשלוח לביתם תמונות.
    משרד החקלאות הוציא השנה חוברת של מינים פולשים . יש צורך שהחוברת תגיע לכל בית ובית.
    וכמובן דרך עבודה משותפת למשל הכרזה על יום מיגור השיטה להחליט על תאריך מסויים ובוא לבצע סילוק של השיטה
    בבהס בגנים בעיריות ובמועצות דרך אנשי הגינון והוועדים המקומיים.
    בהצלחה סיגלית

    1. סיגלית סולימני הגיב:

      למעלה

      1. יוני רז הגיב:

        שׂוֹרֵד – שָׂרַד, הווה
        יצא ממצב של סכנה גדולה, עבר בשלום; ניצל
        עבר תקופה קשה.

    2. מערכת הגיב:

      שלום סיגלית,
      שמחנו לקרוא את תגובתך המפורטת. תודה על המידע ועל ההצעות.

  2. אייל עמית הגיב:

    לא יותר פשוט לחסל אותם?
    כמינים מזיקים לסביבה אין שום סיבה לתת להם להמשיך להתפשט בארץ.
    לטעמי מחובתנו לעזור לסביבה הארץ ישראלית במניעת התפשטותם.

    1. מערכת הגיב:

      אייל שלום, ביקשנו מהדס מרשל שתתייחס להערתך ולהלן תגובתה:
      מובן שיש לטפל בסוגיית המינים הפולשים בכדי לעזור לטבע המקומי-ישראלי שלנו להשתקם; אך לצערנו אין פתרון פשוט.
      בעיית המינים הפולשים היא בעיה כלל עולמית ובכל העולם מחפשים פתרונות יעילים.
      מינים פולשים "מתגלים" לרוב במקומם החדש רק לאחר תקופה כלשהי שבה הם כבר נמצאים בשטח החדש ומתבססים בו. בשלב זה קשה מאוד למגר את אותם המינים. הדררות, למשל, כבר נמצאות ברוב אזורי הארץ – וכרגע לא ידוע על דרך למגר מין זה. עם זאת, כיום במרבית מוסדות האקדמיה פועלים למצוא פתרונות לנושא וגופים רבים, בהם גם קק"ל, עובדים בשיתוף פעולה כדי למנוע התפשטות ולמגר מינים פולשים.

  3. מערכת הגיב:

    בעקבות הדיון הער שהתפתח, ביקשנו מהדס מרשל להתייחס אליו, והנה תגובתה:
    יש לנו הרבה מה לעשות בנושא ההסברה על המינים הפולשים, הן בנוגע לאיסור לשחרר חיות מחמד ובית לטבע, והן בנוגע לחשיבות הגדולה שיש לשמירה על הטבע של כולנו.

  4. דניאל הגיב:

    שלום,
    לצערי, אני חווה את הנזקים של תוכי הדררות על בשרי. בחדר השינה שלי יש חיפוי עץ חיצוני והדררות נוהגים לאכול אותו ועושות המון רעש (בשעות המוקדמות של הבוקר!). כמו כן, הם הסבו נזק לגג בסביבות האלפי שקלים. האם אפשר לעשות משהו? למי אפשר לפנות?

    אודה להתייחסותכם,
    דניאל.

    1. מערכת הגיב:

      שלום דניאל, ביקשנו מהדס מרשל להתייחס לתגובתך. הנה תשובתה:
      הדררות אכן גורמות לנזקים רבים, הן לחקלאים והן לרכוש פרטי. ניתן לפנות לרשות המקומית בנושא.

    2. יוני רז הגיב:

      אפשר להחליף חיפוי לפלסטיק בכל צבע או שקוף !
      לדעתי החיה שעושה הכי הרבה נזק זה האדם עצמו !הוא שיצר את הבעיה במו ידיו בגלל בצע כסף

  5. אמיר הגיב:

    שכחתם להזכיר בכתבה גם את עטלפי הפירות שהיום גורמים לנזקים ובעיקר לכלוך רב לבתים ומכוניות שסמוכים לעצים ולפני 2 עשורים כלל לא היו כאן

    1. מערכת הגיב:

      שלום אמיר, הדס מרשל מגיבה:
      עטלף הפירות הוא מין מקומי ולא מין פולש, אבל בעשורים האחרונים, עקב שתילת עצי פירות רבים ברחבי הערים שלנו, אוכלוסיית עטלף הפירות גדלה משמעותית.
      כיום זהו מין מתפרץ, ובחלקים מסוימים בארץ הוא הופך למטרד, בעיקר בגלל מפגעים אסתטיים הנובעים מיריקות העטלף.
      העטלפים ניזונים מפירות רקובים, ולכן מגיעים לעצים שבהם הפירות לא נקטפו, כגון פיקוסים ותמרים.

  6. רון יוסף הגיב:

    למי שכתב את הכתבה כדאי שיבדוק דברים עד הסוף לפני פירסומן. הדררה הירוקה מופיעה בפסיפס עתיקות ציפורי שהוא בן 2000 שנה וכנראה שכבר אז נצפתה בארץ. היא חיה וקיימת בעירק, אירן מצריים, ועוד. היא ציפור מתפרצת משמע, קיימת בבר בסביבתנו ומגיעה אחינו כי טוב כאן(אוכל ומים בשפע). כבר ב1969 ניצפו דררות ראשונות בנאות הככר ליד ים המלח. הן כנראה הגיעו לשם מסאפי ופיפי בירדן.

    1. מערכת הגיב:

      שלום רון, טענתך נבדקה ולא נמצא מידע תואם אצל המקורות המוסמכים. אתה מוזמן לשתף אותנו במידע שיש לך.

      1. רון יוסף הגיב:

        מה לא ברור. תיגשו לציפורי לפסיפס הגדול וראו את תמונת הדררה. חפשו את האחראי על מטעי התמרים בנאות הכיכר בתחילת שנות השבעים ושאלו אותו. גם עורבנים ועורבים אפורים וצופיות היו רק בצפון והיום הם בכול פינה. ככל שהחקלאות תתפתח אצלנו והמדינות השכנות יצטרפו אלינו מינים חדשים שמגיעים בכוחות עצמם. אף מגדל לא גידל מעולם את העורב ההודי ,ולמרות זאת אילת מלאה ממנו היום.

        1. מערכת הגיב:

          שלום רון,
          תודה על ההסבר. לגופן של טענותיך, גם אם ישנם איזכורים שונים לדררות בישראל בעבר, עד תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת אין לנו ידיעות על התבססות אוכלוסיית בר שלהן בארץ. בתחילת שנות השמונים החלה להתבסס להקה של דררות בגן הבוטני של מקווה ישראל, ככל הנראה כתוצאה של בריחת להקה קטנה של דררות ממגדל במשמר השבעה. לקראת סוף שנות השמונים החלו הדררות להתפשט, והיום הן נצפות בכל האזורים המיושבים של ישראל.
          מקובל כי גם מיני ציפורים פולשות אחרות המוזכרות בכתבה התבססו בבר כתוצאה מבריחה מכלובים, בעיקר מהצפארי שבפארק הירקון.
          קבוצה של פרטים ממין העורב ההודי שהזכרת בתגובתך הגיעה לאזור אילת לראשונה על גבי ספינה שהגיעה מאזור הודו לנמל אילת. קבוצה זו ייסדה את האוכלוסייה המבוססת כיום באזור אילת. אכן, לא בריחה ממגדל, אבל גם לא התפשטות טבעית ממזרח.

        2. א.א ,חיפה הגיב:

          באזור מגורי שנים היו הרבה ציפורים , עורבים ועורבנים. מאז שהגיעו הדררה היה מעניין לראות אותם בקבוצות גדולות ולשמוע אותם. היום מידי יום בשעות הבוקר המוקדמות עפות בלהקות מהאזור ונעלמים ולקראת שעה חמש חמש ועשרים הם חוזרים לעצים שהם ישנים שם. מאז שהם פה עורבים כמעט ולא נמצאים פה אולי לספור ביד אחד. וגם יתר הציפורים. אין ציוצי ציפורים כמעט לדעתי הם נכחדו. מעניין לאן הם עפים וחוזרים למקומם הרגיל..אני בכל אופן חשה שהם חסרים . כואב לב לאיזה נזק גרמו .

          1. מערכת הגיב:

            אכן אלו חלק מההשפעות העצובות של המינים הפולשים על הסביבה.

  7. אודי עמר הגיב:

    אני עוסק בנושא טבע מגיל צעיר ועד היום ותמיד חושב לעבוד בתחום. לגבי מה שקראתי על התוכים והמדוזות אני ידעתי את זה עוד קודם לכן לבד מתוך זה שאני עוקב ומטייל הרבה בטבע וגם יש לי הרבה ידע, גישה, נסיון וביטחון רב בבעלי חיים ובכל בקשור לטבע. החלום שלי הוא לעבוד בטבע

  8. נצן הגיב:

    הדס
    לפני שמתחילים בציד ובחיסול המוני של הפולשים צריך לזכור:
    1] זאת דרכו של הטבע [נכון שכאן בני אדם מזרזים את התהליך]. דיקלי הדום באילת הם פולשים מסודן, חסידות שחורפות בארץ הן פולשות מאירופה ויש עוד דוגמאות רבות. מעטים הם המינים האנדמיים.
    2] יש לזכור שכל יערות האקליפטוסים הם מינים פולשים מאוסטרליה, והצוצלות הובאו לארץ על ידי הבריטים – גם את אילו צריך להכרית?
    2] מי שפוגע בציפורי השיר הוא העיור המסבי וכיסויי בתי הגידול שלהם ב"שלמת בטון ומלט" ולא בהכרח דחיקה על מינים פולשים. זכרו דררות אינן מתחרות עם דרורים ובולבולים – האחרונים אינם אוכלים פירות.
    3] נזקים לחקלאות? צריך לפעול בחוכמה, התמודדות נכונה עם מליוניי שקנאים ועגורים בבריכות הדגים ובעמק החולה הוכיחה את עצמה כמוצלחת לכל הצדדים בלא להניס את הציפרים הנודדות מכאן. גם עטלף הפירות גורם נזקים ולרוב הגידולים נמצא פתרון, בלא להשמידם.

    וזכרו כל פעם שהאדם ניסה להתערב ו"לתקן", במכוון, את שקלקל באקראי הפך למזיק עוד יותר. זכרו מקרה הארנבים והכלבים באוסטרליה, או את הנסיון, שכמעט הצליח להשמיד את העטלפים בארץ.

    נצן

  9. נצן הגיב:

    הדס
    לפני שמתחילים בציד ובחיסול המוני של הפולשים צריך לזכור:
    1] זאת דרכו של הטבע [נכון שכאן בני אדם מזרזים את התהליך]. דיקלי הדום באילת הם פולשים מסודן, חסידות שחורפות בארץ הן פולשות מאירופה ויש עוד דוגמאות רבות. מעטים הם המינים האנדמיים.
    2] יש לזכור שכל יערות האקליפטוסים הם מינים פולשים מאוסטרליה, והצוצלות הובאו לארץ על ידי הבריטים – גם את אילו צריך להכרית?
    2] מי שפוגע בציפורי השיר הוא העיור המסבי וכיסויי בתי הגידול שלהם ב"שלמת בטון ומלט" ולא בהכרח דחיקה על מינים פולשים. זכרו דררות אינן מתחרות עם דרורים ובולבולים – האחרונים אינם אוכלים פירות.
    3] נזקים לחקלאות? צריך לפעול בחוכמה, התמודדות נכונה עם מליוניי שקנאים ועגורים בבריכות הדגים ובעמק החולה הוכיחה את עצמה כמוצלחת לכל הצדדים בלא להניס את הציפרים הנודדות מכאן. גם עטלף הפירות גורם נזקים ולרוב הגידולים נמצא פתרון, בלא להשמידם.

    וזכרו כל פעם שהאדם ניסה להתערב ו"לתקן", במכוון, את שקלקל באקראי הפך למזיק עוד יותר. זכרו מקרה הארנבים והכלבים באוסטרליה, או את הנסיון, שכמעט הצליח להשמיד את העטלפים בארץ.

    נצן

    1. מערכת הגיב:

      שלום נצן. ביקשנו מהדס מרשל להגיב לדבריך, וזוהי תשובתה: כפי שכתוב בכתבה עצמה, מינים פולשים הם מינים שהיגרו לאזורים בעולם שאליהם לא היו מגיעים בשום אופן ללא עזרת האדם. חסידות הן מין נודד שמגיע לארץ בכל שנה ואינן מין פולש אלא מין מקומי. מינים פולשים הם מינים שהגיעו לארץ במכוון על ידי האדם כמו איקליפטוסים או מינים שהגיעו לטבע בארץ בשוגג על ידי האדם כמו נמלת האש הקטנה, תוכי הדררה ועוד ועוד.
      אנו מסכימים שאין לפעול באופן פזיז מול מינים פולשים ומאמינים שיש להציג תכנית לאומית למניעת פלישה של מינים נוספים וניטור ומיגור מושכל, בשיתוף האקדמיה, של מינים פולשים ספציפיים.

  10. רונן הגיב:

    ציפורי הדרור נעלמו כמעט לגמרי ובתור ילד נורא אהבתי אותם. חבל מאוד

    1. מערכת הגיב:

      שלום רונן, כיום אין סכנת הכחדה לדרור הבית אבל בהחלט אפשר לראות שלאורך העשורים האחרונים אנו רואים פחות מיני ציפורים מקומיות כמו דרור, דוכיפת, פשוש, חוחית בסביבת המגורים שלנו. הסיבות לכך רבות אך חלקן נובעות מתחרות עם מיני ציפורים פולשות כמו הדררות והמיינות וכן עלייה במספר חתולי הרחוב, שינויי האקלים ועוד

  11. הוויכוח על ותק הדררות לא רלוונטי. לא משנה אם מופיעה בפסיפס מימי המשנה או ממתי תועדה לראשונה במאה ה- 20. הרי תפוצת הדררה משתרעת מדרום מזרח אסיה (מוצאן) עד מערב אפריקה בחוף האטלנטי וישראל נמצאת בתוך אזור תפוצתן במקום טוב באמצע. מכאן שהימצאותן בארצנו טבעית וכנראה נעלמה באופן מקומי כשארצנו התדרדרה מבחינת תפוצת מטעים וחורשים טבעיים. אח"כ עם חידושם (מיוחד אחרי הקמת המדינה) ונטיעת יער, דררות מעיראק בה מצויות מזה מאות שנים או סוריה היגרו אלינו. כך קרה גם עם עורבני שפעם היה עוף חורש צפוני ועם קאק שפעם נמצא בפשלה רק בחורף והיום מקנן במישור החוף כל ימות השנה ויש עוד דוגמאות. כך שבנזקים מהן יש לטפל לא מתוך כוונה להשמידן אלא כדי לפתור בעיות מקומיות כפי שעושים לעורבים ועוד. ציפורי אהבה (תוכי הֹבְנִי) פליטות תרבות מנסות להתבסס ומדי פעם מצליחות להתרבות (ראיתי). אך רשויות הטבע הורסות את קניהן בשיטתיות בלי פרסום כדי למנוע את התבססותן.

  12. עוז הגיב:

    שלום לכולם,
    אצלי פלשו תוכי דררות בחור בקיר חיצוני בביתי , מלבד הרעש שהן עושות קרוב לאוזני שכן הקן נמצא בסנדביץ
    של הבלוקים , הן גם עושות נזקים ,במקורם החזק מפצחים את הבלוקים ע"מ להגדיל את מרחב המחייה
    החור החיצוני נמצא במקום שלא ניתן ללא אמצעים של סנפלינג להגיע ולסתום , כל בוקר אני מתעורר מרעש ניפוץ הלבנה
    ומקולות הדררות
    למי יש רעיון מה לעשות?

    1. מערכת הגיב:

      שלום עוז. יש חברות שמתמחות בטיפול בבעיות מהסוג הזה. אנחנו מציעים לך לפנות אליהן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *