אל תשכחו לגמור הכול מהצלחת

אל תשכחו לגמור הכול מהצלחת

אחת מתופעות הלוואי של תרבות השפע המערבית היא כמות עודפי המזון הגדולה. מה עושים עם כל המזון העודף הזה והאם אפשר לנצל אותו? בואו ללמוד קצת יותר על האופן שבו מתמודדים בעולם – וגם אצלנו – עם התופעה

כשהיינו קטנים ההורים תמיד אמרו לנו: "תגמרו הכול מהצלחת!". לעתים הם גם היו מצרפים מילות אזהרה ותוכחה. הזיכרון הזה אולי גורם לחלקכם לגחך בערגה לתקופת הילדות, אבל נושא שאריות המזון הוא רציני מאין כמוהו ובעל היבטים חינוכיים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים.

תופעת בזבוז המזון היא תופעה שכיחה במדינות המפותחות. תרבות השפע המערבית יצרה במשך הזמן תחושת שובע, תרתי משמע, בקרב אלו שמזון זמין עבורם בכל עת ובכל כמות שיחפצו בה. הנתונים מדברים על כך שכשליש מן המזון בעולם מושלך לפח! כמות דמיונית של כ-1.4 מיליון טונות של מזון הולכת לאיבוד ומתבזבזת בכל שנה. כמות שיכולה, כנראה, לפתור לא מעט בעיות של רעב בחלקים הפחות מפותחים של העולם.

אך אל לנו להאשים רק את עצמנו ואת נטייתנו שלא לגמור מהצלחת. למעשה, הבזבוז מתחיל עוד לפני שהמזון מגיע אלינו. חלק לא מבוטל מהמזונות ומחומרי הגלם, כמו ירקות ופירות, מושמד עוד בשלב המעבר מן השדה אל רשתות המזון, ובאופן פרדוקסלי דווקא במדינות המפותחות פחות זה קורה יותר. כשרשת כבישים אינה מפותחת והדרכים משובשות, היבולים השונים עלולים לבלות זמן רב מדי בדרכים ולאבד מטריותם; מערך הפצה ושינוע חסר יעילות תורם גם הוא לכך שחלק גדול מהמזון פשוט הופך לבלתי ראוי למאכל אדם, גם אם הוא אכן מגיע בסופו של דבר ליעדו.

גם מדינות מפותחות סובלות מחוסר היעילות הזה, בעיקר בכל הקשור לנושא אריזת המוצרים. קחו למשל את עניין תאריך התפוגה. על פי תפיסת העולם העכשווית של רשתות המזון יש לנסות למכור מוצרים טריים ככל האפשר. עם יד על הלב, מי מאיתנו לא ניגש אל מדפי הסופר ומחפש את המוצר שתאריך הייצור שלו הוא העדכני ביותר? תפיסה זו יוצרת מצב שבו מוצרים שתאריך ייצורם מוקדם יותר נדחקים אט אט אל חלקו האחורי של המדף, עד שבאמת אין אפשרות לצרוך אותם. שינוי שיטת ההפצה, כמו גם שינוי תפיסת העולם שלנו (שיעודד צריכה של מוצרים שתאריך תפוגתם קרוב), יקטינו את הסיכוי שמוצרים אלו יֵצאו מהמחזור וייזרקו לחינם. כפועל יוצא יקטן גם הלחץ על יצרני המזון לספק עוד ועוד מוצרים, שכאמור מוצאים את דרכם בסופו של דבר בפח.

לבזבוז מזון יש כמובן לא מעט היבטים סביבתיים. תהליך ייצור המזון, שינועו וחלוקתו דורש כמות אדירה של משאבים, החל במים ובדשנים לגידולים ודלקים להנעת המכונות וכלה בניצול משאבים טבעיים לצורך ייצור האריזות (למשל). ככל שנשכיל להקטין את כמות המזון שנזרק, כך נקטין את תוצרי הלוואי הכוללים זיהום מי תהום, זיהום אוויר, כריתת עצים ועוד. במילים אחרות, נקטין את האיום הסביבתי על כדור הארץ.

נושא בזבוז המזון מעסיק רבים, ויותר ויותר מדינות נדרשות לעניין ופועלות כדי לצמצם את התופעה. בצרפת, לדוגמה, חוקקו זה מכבר חוק המשית על סופרמרקטים המשליכים מזון קנסות כבדים ואף עונשי מאסר בפועל. צרפת הבינה כי מצב שבו כשליש מהמזון המיוצר בעולם נזרק ללא שימוש מדי שנה דורש התערבות, ויצרה חקיקה המחייבת סופרמרקטים ששטחם 400 מ"ר ומעלה לתרום את המזון שלא נמכר ושנותר על המדפים לצדקה, לצריכת בעלי חיים או ליצירת קומפוסט לחקלאות. במקומות אחרים מעודדות הממשלות ארגונים ועמותות הפועלים לאיסוף המזון העודף ולחלוקתו לנזקקים, ואף מקימות במימון המדינה מערכי איסוף וחלוקה משלהן. ואצלנו? בישראל כמויות מזון אדירות של אלפי טונות מושמדות עוד טרם יציאתן לרשתות המזון מטעמי כשרות, כפי שהעיד דוח מבקר המדינה האחרון. הפרשת מעשר, ערלה, שמיטה ושאר דינים וסייגים גורמים לאובדן של מזון טרי ואיכותי. גורמים שונים נאבקים כדי לאפשר למזון הזה להגיע לנזקקים ולכאלה שנושא הכשרות אינו מהותי עבורם, והנושא נמצא בבדיקה. כנהוג בעולם גם אצלנו פועלות לא מעט עמותות הנאבקות לאסוף את המזון המיותר ולמסור אותו לנזקקים, אך הן חשופות לתביעות משפטיות בגין נזקים בריאותיים ממזון שאינו ראוי למאכל.

ומה אתם יכולים לעשות בנדון? ובכן, גם הגברת המודעות לנושא חשובה. ונוסף על כך, המשיכו להשתדל לגמור הכול מהצלחת…

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *