עם הפנים לשוודיה

את שוודיה אתם בוודאי מכירים, אבל האם ידעתם שהיא אחת מהמדינות הירוקות והמקיימות ביותר? הצצה קטנה למדינה שהצליחה להקטין משמעותית את פליטת גזי החממה ושהכריזה על מאבק עיקש בדלקים הפוסיליים

בשביל רבים מאיתנו שוודיה זה IKEA ולהקת ABBA, אבל המדינה הסקנדינבית הזאת נעשתה בולטת מאוד גם בתחום הקיימות, והיא מקדמת שורה של יוזמות חלוציות בנושא. הסוכנות הלאומית להגנת הסביבה הוקמה בשוודיה כבר ב-1967, ויש אומרים שזו הסוכנות הראשונה מסוגה בעולם כולו. גם כנס האו"ם הראשון בנושא ההגנה על הסביבה נערך בשוודיה ב-1972. וכאשר משקיעים מחשבה, זמן ומשאבים, יש תוצאות – ב-25 השנים האחרונות סך פליטות גזי החממה בשוודיה קטן ב-22%, בשעה שהתוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) גדל ב-58% – אולי הדוגמה הטובה ביותר לניתוק (de-coupling) בין צמיחה כלכלית לפגיעה סביבתית. בגלל כל הסיבות הללו החלטנו לספר לכם קצת על שוודיה מנקודת מבט ירוקה. אולי זה ייתן גם למוחות המקומיים כמה רעיונות מעוררי מחשבה ועשייה.

שוודיה היא אחת ממדינות סקנדינביה שבצפון אירופה, ולכן בחורף קר שם מאוד. כדי לחמם את הבתים ואת המים, נדרשת אנרגיה רבה. כדי להימנע ככל האפשר משימוש בדלקים מזהמים נעשה בשוודיה שימוש חוזר בעודפי חום של התעשייה לטובת מערכות חימום אזורי. לדוגמה, בעיר גטבורג (עיר חוף בדרום-מערב המדינה) פרושה כבר משנות ה-90 של המאה הקודמת רשת צינורות של כ-1,200 ק"מ, המשרתת יותר מ-90% מהמבנים ומשתמשת ככל האפשר בחום מהתעשייה; כאשר זו אינה מספיקה, יש עדיפות לאנרגיה ממקורות נקיים יחסית כמו דלק ביולוגי וגז טבעי. בישראל הצורך בחימום אזורי קטן בהרבה, אבל ייתכן שיש מקום למערכת דומה בירושלים או בצפת. אגב, המערכת בגטבורג יכולה לשמש גם לקירור אזורי, ובכך לחסוך בכסף, בחשמל ובמקום ולהרעיש פחות בהשוואה למיזוג אוויר ביתי רגיל. אבל סביר להניח שמה שמספיק לצורכי הקירור בשוודיה לא יתאים לצרכים בישראל…

זוכרים שסיפרנו לכם בחודש מאי האחרון על כמה וכמה מקומות בעולם שקבעו לעצמם יעד של 100% אנרגיות מתחדשות בשנה זו או אחרת? ובכן, מתברר שהעיר השבדית וֶקְשֶה (Växjö) הכריזה כבר ב-1996 כי היא תהיה נקייה מדלקים פוסיליים ב-2030. שורה של צעדים שנעשו מאז, ובהם הפקת אנרגיה משאריות של תעשיית העץ המקומית, הביאו לצמצום של 40% בפליטות. כתוצאה מכך תושב ממוצע בעיר פולט היום כשליש מגזי החממה בהשוואה לאזרח ממוצע באירופה. וֶקְשֶה נחשבת היום לא רק לעיר הירוקה בשוודיה, אלא לעיר הירוקה בכל אירופה, ויש לקוות שערים נוספות באירופה ילכו בדרכה. בישראל אין לערים עצמאות אנרגטית, שכן ההחלטות הן ברמת המדינה, והתוצאות מדברות בעד עצמן: אזרח ממוצע בישראל פולט עשרות אחוזים יותר מאזרח ממוצע באירופה (שווה ערך ל-10 טונות פחמן דו-חמצני לנפש בישראל, בהשוואה לממוצע אירופי של 7.3 טונות, ו-2.4 טונות בלבד בוֶוקְשֶה!). ממשלת ישראל, אגב, קבעה יעד של 7.7 טונות לנפש ב-2030, אבל מניסיון העבר, יש המפקפקים ביכולתנו להתמיד בדרך ולעמוד ביעד. ממשלת שוודיה, לעומת זאת, הודיעה לאחרונה כי בכוונת המדינה להיות נקייה מהתלות בנפט כבר ב-2020, ויש סיבה להאמין שזה ימומש גם בפועל.

נוסף על כך, מתברר שהשוודים אלופים במחזור – פחות מ-1% מהאשפה הביתית בשוודיה מוצאת את דרכה למטמנה, וכל שאר האשפה (כ-99%) עוברת תהליכי מחזור כאלו ואחרים. על פי חוק, חייבת להיות מוצבת עמדת מחזור במרחק של עד 300 מ' מכל בית, ואזרחי המדינה נדרשים להפריד את הפסולת שלהם לסוגים שונים – פסולת רטובה, נייר וכו'. כיום כחצי מהאשפה נשרפת והופכת למקור אנרגיה, והשוודים שואפים להשתפר ולהגדיל את נתח האשפה המופנה לשימוש חוזר (ולא לשריפה). אגב, גם בישראל השר להגנת הסביבה נדרש לאחרונה לָנושא ואמר בנאומו בוועידת קלינטק למחזור כי במקרים שבהם אי אפשר למחזר את הפסולת, אין מניעה לשרוף פסולת במקום להטמינה.

רוצים ללמוד עוד על שוודיה הירוקה ועל אתגרי הקיימות בכלל? אם אתם לא מתכננים לנסוע לשם בקרוב (אמנם ירוק שם, אבל גם בהחלט יקר…), תוכלו לפחות לגלוש לשם ברשת – בקרו באתר של מכון שטוקהולם לסביבה, Stockholm Environment Institute; קראו כאן על דוגמאות לפרויקטים של קיימות ברחבי המדינה; והעמיקו במשמעויות הגלובליות לאנושות בריאיון מדאיג אך אופטימי עם המנכ"ל של מכון שטוקהולם לקיימות ולעמידות (Stockholm Resilience Center), שהתפרסם לאחר שטבע את המונח "Planetary Boundaries".

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *