אינדונזיה בוערת

שריפות היער באינדונזיה נחשבות לאסון הסביבתי הגדול ביותר של המאה ה-21. כך משתלטים אינטרסים כלכליים על מדינה שלמה ופוגעים באזרחים, בחי ובצומח

2015 הייתה השנה החמה ביותר מאז החלו המדידות, ובפער ניכר. בהתאם, זו השנה שבמהלכה השפעת ההתחממות הגלובלית על אירועי מזג האוויר ברחבי העולם והחששות לעתיד לצד המאמצים לעצור את ההתחממות זכו לכותרות ראשיות יותר מאי פעם. אבל על רקע שלל הדיווחים נראה שדווקא האסון הסביבתי הגדול ביותר של 2015 זכה לסיקור מוגבל למדי. האסון, שיש המגדירים אותו "כאסון הסביבתי הגדול ביותר של המאה ה-21, לפחות עד עתה", הוא שריפות היער באינדונזיה, ולהן נקדיש את הפוסט הראשון שלנו לשנת 2016.

שריפות היער באינדונזיה הן מעשה ידי אדם – ידם הארוכה (גם אם לא בפקודה) של תאגידים בינלאומיים המפנים שטחי יער טבעי לשם גידול עצים לתעשיית הנייר ולנטיעת דקלי שמן (אינדונזיה ומלזיה מגדלות 85% מהתצרוכת העולמית ההולכת ועולה), המשמשים את תעשיות המזון, הקוסמטיקה ועוד. הנהגת אינדונזיה מדברת בשני קולות – מצד אחד המדינה מעודדת את התעשייה ומצד אחר היא מנסה למנוע פינוי שטחים באמצעות שריפות. אינטרסים כלכליים עצומים, וככל הנראה שחיתות מקומית, מביאים לאוזלת יד של השלטונות במניעת השריפות, המתרחשות (ראו מפה אינטראקטיבית) הן באזורים המוקצים לתעשיית העץ ושמן הדקלים הן באזורים שמוגדרים לשימור אבל נשלטים על ידי התעשייה שגם מנצלת את ה"שריפות המקריות" לנטיעות אסורות חדשות.

לצד העצים הנשרפים בוערת האדמה, או ליתר דיוק שכבות הכבול. אדמת היערות באינדונזיה רוויה בחומרים אורגניים – צמחים ותאית רקובים חלקית שלא התפרקו עד תום עקב מחסור בחמצן – שהיובש היחסי שידעה אינדונזיה לאחרונה (בצורת עקב תופעת האל-ניניו) הופך אותם לחומר בעירה חזק במיוחד. כן, שריפות יער אינן תופעה חדשה באינדונזיה, אבל השנה הן היו חזקות במיוחד בגלל מצע יבש ודליק יותר. מספר השריפות ב- 2015 חצה את ה-100 אלף, שבר את השיא הקודם (משנת 2006) ועלה בעשרות אחוזים מעל מספרן בשנת 2014.

שריפות יער יוצרות זיהום אוויר "מקומי" בעל השלכות בריאותיות חמורות, ואנחנו מדגישים את המירכאות הכפולות, שכן השריפות באינדונזיה משפיעות על שטחים נרחבים באינדונזיה כמו גם בסינגפור ובמלזיה השכנות, עד כדי סגירת בתי ספר, עיכובים בטיסות, ביטול אירועי ספורט וכמובן נזק לחי ביערות. הנזקים הישירים מהשריפות מוערכים ב-4% מהתל"ג של אינדונזיה, שזה לא מעט כסף אבל כנראה עדיין מעט מדי ביחס לאינטרס של בעלי העניין. בנוסף לכך שריפות יער פולטות לאוויר גזי חממה. המון גזי חממה, כפי שמראים המספרים.

את פליטות גזי החממה של כל מדינה בכל שנה מודדים בג'יגה-טון (GT – מיליארד טון) של דו תחמוצת הפחמן (CO2) ואת פליטת גזי החממה לנפש מודדים בטונות. אם תסתכלו למשל בויקיפדיה תגלו שסין היא הפולטת הראשית כיום, עם יותר מ-10GT לשנה, וארצות הברית, שהיא הפולטת הגבוה ביותר בראייה היסטורית מצטברת, פולטת כ-5GT לשנה. על פי הטבלה, אינדונזיה מדורגת במקום ה- 15 בלבד עם כ-0.5GT בלבד, אבל ערכים אלו אינם כוללים את הפליטות עקב שריפות היער שהגיעו בשנה האחרונה כמעט ל-2GT ויביאו את אינדונזיה לחמישייה הפותחת ברשימת המדינות הפולטות בעולם.

אם נבחן את הפליטה לנפש, אינדונזיה כמדינה מתפתחת נמצאת ברמת פליטות לנפש נמוכה מאוד, כ-2 טון לנפש (כמו בהודו למשל), אבל בשקלול שריפות היערות, הפליטה לנפש גדלה פי חמישה ומגיעה לרמות של העולם המפותח. אלא שתושבי אינדונזיה לא נהנים מאיכות חיים כמו במערב ומנגד סובלים מעשן השריפות.

לקראת סוף שנת 2015 שכך גל השריפות בזכות גשמים עזים, אבל יודעי דבר מצפים להמשך גל השריפות כבר בפברואר 2016. ממשלת אינדונזיה אמנם התחייבה לאסור ביעור יערות באמצעות שריפות יער באזורים שיש בהם אדמת כבול, ובלחץ הציבור התחייבו בשנים האחרונות תאגידי הענק הצורכים את שמן הדקלים למדיניות של "אי ביעור יערות" כלל (כפי שסיפרנו לכם בחודש אוגוסט האחרון), אבל בטוויסט מפתיע דווקא ממשלות אינדונזיה ומלזיה מעודדות את התאגידים לנטוש את ההתחייבויות האלה בטענה שהן "פגיעה בריבונות" ואינן מתחשבות במגדלים מקומיים קטנים. המשך ביעור היערות הוא כמובן בשורה רעה ומרה, אפילו אם הביעור לא יהיה באמצעות שריפות יער לא חוקיות, בשל החשיבות האקולוגית של היערות הטבעיים. אנחנו מבטיחים להמשיך לעקוב ולדווח.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *