אחרינו המבול?

יש שיאמרו כי די בכך שנדאג רק לדור שאחרינו, אך שורה של מדענים טוענת כי המדע חייב להציג למקבלי ההחלטות תמונה שלמה ככל האפשר של השפעות משבר האקלים על כדור הארץ אלפי שנים קדימה. זה הזמן לפעול כדי להבטיח את איכות חייהם של עשרות ומאות דורות שיחיו כאן אחרינו

הדיון בהשלכות ההתחממות הגלובלית עקב פעילות האדם מוגבל לרוב לתקופה של 250 שנים, מתחילת העידן התעשייתי ועד תום המאה הנוכחית (2100). במאמר שפרסמו במגזין Nature Climate Change טוענת שורה של מדענים כי הטווח המצומצם הזה הוא בעייתי וכי יש להרחיב את מסגרת הזמן של הדיון 20 אלף שנה אחורה, מסוף עידן הקרח האחרון ולאורך ההתפתחות של הציוויליזציה האנושית, ועשרת אלפים שנים קדימה.

מדוע שנים רבות כל כך קדימה? מפני שלטענתם תהיה למדיניות ולמעשים של האנושות ביחס למשבר האקלים בעשרות השנים הקרובות השפעה ארוכת טווח ובלתי הפיכה (לפחות על פי הטכנולוגיה הנוכחית והמדע כפי שאנו מבינים אותו היום) של אלפי שנים על אקלים כדור הארץ, על המערכת האקולוגית וכפועל יוצא על החברה האנושית. ב-20 אלף השנים האחרונות היה אקלים כדור הארץ יציב באופן יחסי, והדבר השפיע לחיוב על לבלוב הציוויליזציה האנושית, אך כיום מאיימת פעילות האדם על יציבות האקלים בעשרת אלפים השנים הבאות.

קחו לדוגמה את עליית מי הים. כאשר מדברים על המאה ה-21 המודלים מצביעים על עלייה של עשרות סנטימטרים עד מטר אחד. זה לא מעט אבל עדיין מדובר בעלייה מוגבלת למדי. אלא שלטענת החוקרים מדיניות ההתמודדות עם שינויי האקלים בתקופה הקרובה תקבע אם הפשרת קרחונים (באנטרקטיקה, בעיקר) תביא לעלייה של עשרות מטרים בגובה פני הים כבר באלף השנים הבאות או לעלייה של מטרים בודדים "בלבד". על פחות מזה כנראה כבר אי אפשר לדבר.

המדע, כך הם כותבים, לא יכול להכריע בשאלות של צדק בין-דורי או בנושאים ערכיים אחרים, אבל הוא כן יכול, ולטענתם חייב, להציג למקבלי ההחלטות תמונה שלמה ככל האפשר של ההשלכות הצפויות על כדור הארץ כתוצאה מהחלטות שיקבלו. לדבריהם, מודלים מדעיים המסתכמים בבחינה של 85 שנה קדימה, עד סוף המאה, נותנים תמונה חלקית בלבד שמפחיתה מעוצמת הבעיה ומאפשרת למקבלי ההחלטות להימנע מהדיון הערכי החשוב בהשלכות לטווח ארוך יותר.

להערכתם, אם נרצה להתחשב בהשלכות ארוכות הטווח, אנחנו חייבים להבין שאין די בצמצום פליטות גזי חממה ושעלינו לעבור למערכת אנרגיה גלובלית שלא מייצרת גזי חממה כלל. זהו אתגר גדול שאותו הם מכנים המהפכה התעשייתית הרביעית – הראשונה הייתה מהפכת המיכון, השנייה היא מהפכת החשמל, השלישית היא מהפכת המחשוב, והרביעית, הנחוצה כל כך, היא המעבר למשק אנרגיה שאינו מבוסס על פחמן. הבשורה הטובה היא, כך הם כותבים, שכל אחת מהמהפכות הקודמות ייצרה מקומות עבודה רבים, שפע ואיכות חיים, ולטענתם הדבר אפשרי גם במהפכה הרביעית.

 

ומה דעתכם? בדרך כלל כל דור דואג לדור שאחריו – הורים לבנים, בנים לנכדים וכו' – ואין לו הצורך או היכולת לחשוב על עשרות ומאות דורות קדימה ולדאוג להם. אבל אם הפעולות שננקוט היום יכולות להשפיע לרעה על דורות רבים כל כך שיבואו אחרינו, אולי זה הזמן לנהוג אחרת ובזהירות יתרה. האופטימיים יטענו שהדורות הבאים יצליחו לתקן את מה שאנחנו אולי מקלקלים היום, אבל אחרים לא יעבירו את האחריות הלאה. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא מדוע לא לשנות את דרכנו כל עוד אפשר ולשמור על כדור הארץ היחיד שלנו שלם ובריא, לפחות עד שנעביר את האחריות לשמירה על הכדור לדור הבא אחרינו.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *