מלט ירוק

המלט משמש לבנייה אבל מתברר שיש לו חלק בלתי נפרד מהרס הכדור שעליו אנחנו חיים

החומר הנצרך ביותר על פני כדור הארץ הוא מים. זה פשוט. אבל האם ידעתם שהחומר השני ברשימת החומרים הנצרכים הוא בטון? אדם ממוצע – אני ואתה, איש אישה וילד, וגם מיליארד ויותר הודים ולא פחות מכך סינים – "צורך" בממוצע 3 טונות של בטון לשנה לבניית מבנים, כבישים ושאר תשתיות חיוניות, וככל שהכלכלה בעולם צומחת כך עולה הביקוש. בטון מייצרים ממלט, ומתברר שתעשיית המלט לבדה אחראית כבר היום ל-5% מסך הפליטות של פחמן דו-חמצני (CO2) לאטמוספרה. ככל שצריכת המלט תעלה, ומנגד (אינשאללה) סך פליטות גזי החממה ירד (למשל בהתאם לנקוב בהסכמי פריז), כך משקלה של תעשיית המלט בטבלת הפליטות ילך ויגדל.

ייצור מלט הוא תהלך עתיר אנרגיה שבמהלכו אבן גיר וחרסים מחוממים ל-1,400 מעלות. ייצור טוֹנה אחת של מלט בטכנולוגיות הנוכחיות דורש אנרגיה בכמות השקולה לאנרגיה האצורה בכ-200 ק"ג של פחם, וכמות גזי החממה שישתחררו תלויה במקורות האנרגיה (מקורות פחמניים כמו פחם גז, או מקורות ירוקים כמו שמש ורוח). כך או אחרת, למעשה ללא תלות במקור האנרגיה, המקור המרכזי לגזי החממה הוא התהליך הכימי עצמו, שבמהלכו אבן גיר שהיא סידן פחמתי (CaCO3) מתפרקת לתחמוצת סידן (CaO) ו-CO2. כן, בדיוק כמו במקרה של שריפת דלק פחמני, התערבות האדם גורמת לכך ש-CO2, שבאופן טבעי כלוא באדמה, משתחרר לאטמוספרה ומעצים את אפקט החממה. מקורות אחרים אך לא פחות משמעותיים הם התפעול הכללי של מפעלי המלט ושינוע חומרי הגלם והתוצרת שתורמים כ10-5% מסך הפליטות. בסך הכול בייצור של טונה מלט משתחררת כמעט טונה של CO2 לאטמוספרה. מפתיע, לא?

אז מה אפשר לעשות כדי להקטין את הפליטות? המענה העקיף הוא להסתמך על מקורות אנרגיה מתחדשים ולנסות לייעל את תהליך ייצור המלט (למנוע איבוד חום בתנורים וכו'), אם כי יש כאלה הטוענים שאי אפשר להשיג שיפור משמעותי בתהליך התעשייתי. בנוגע לגזי החממה המשתחררים בתהליך הכימי עצמו (ללא קשר למקור האנרגיה), אחד הכיוונים המיושמים הוא שינוי במקורות הגלם. את אבן הגיר מוהלים בחומרים נוספים (פסולת בטון ישנה, אבקת פחם שהיא תוצר לוואי של תחנות כוח פחמיות, זכוכית ועוד), וכך פחות CO2 משתחרר לאטמוספרה. רעיון אחר הוא "לקבור" את ה-CO2 בתוך הבטון המיוצר מהמלט (כשחושפים בטון טרי לגז בעל ריכוז CO2 גבוה, חלק מהחומר "חוזר" להיות סידן פחמתי מבלי לפגוע בחוזק הבטון).

כבר כיום יצרנים רבים טוענים שהם מייצרים "מלט ירוק" החוסך עשרות אחוזים מגזי החממה. הנה דוגמה מסינגפור ואפילו למפעל המלט נשר יש יעדים נאים לצמצום הפליטות. עם זאת נראה כי כדי לעמוד ביעדי צמצום גזי החממה תוך המשך הצמיחה העולמית, יצטרך המלט של מחר להיות הרבה יותר ירוק מהמלט של היום. אם תרשו לנו להביע את דעתנו – זה לא יקרה מעצמו, ונדרשת רגולציה גלובלית או מודל תמחור שבמסגרתו צרכני המלט (אנחנו …) ישלמו מחיר גבוה יותר שיביא לידי ביטוי את הנזק שגורמים גזי החממה הנוצרים בתהליך הפקתו. כשמלט רגיל יהיה יקר יותר ממלט ירוק, כולנו כמובן נעדיף מלט ירוק.

ההקשר הסביבתי של בטון ומלט אינו מסתיים בסוגיה הכבדה של גזי החממה, ולמתעניינים הנה לינקים לשתי נקודות נוספות, ובראשונה גם זווית ישראלית:

  • פיתוח ישראלי שמיושם ברחבי העולם של בטון המיועד לתשתיות רטובות חופיות ומעודד התפתחות חי וצומח בדומה לריף טבעי (רקע, אתר החברה – ECOncretetech)
  • חברה בריטית שפיתחה בטון הסופג מים לצמצום הסיכון משיטפונות מקומיים באזורים רווי תשתיות מעשי ידי אדם המונעות את תהליך החלחול הטבעי לאדמה.

לקריאה נוספת:

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *