השבט שיפסיק לנדוד

השבט שיפסיק לנדוד

שבט המסאי בטנזניה נהג לנדוד בעקבות מקורות מזון זמינים לעדרי הבקר שלו, שהם מקור הכנסתו העיקרי, אך ההתחממות הגלובלית מקשה עליו להמשיך באורח חייו וכופה עליו חיי עוני ורעב

שבט המסאי מונה כיום כ-900 אלף בני אדם, והוא אחד השבטים הקדומים ביותר שעדיין קיימים. אנשי השבט נהגו לנדוד בעקבות מקורות מזון, בעיקר בשטחן של דרום קניה וצפון טנזניה, ותרבותם ואורח חייהם כמעט לא השתנו במשך מאות שנים. למרות תדמית הציידים והלוחמים שזכו לה, בני השבט מתפרנסים בעיקר מרעיית בקר וצאן, אך כמה גורמים, ובהם השפעותיה של ההתחממות הגלובלית, מקשים עליהם להמשיך באורח החיים ששמרו עליו בקנאות בכל שנות קיומם.

אפריקה אמנם נמצאת הרחק מאחור מבחינה טכנולוגית, אך תושביה צפויים להרגיש את השפעותיה של ההתחממות הגלובלית (שהיא בעיקרה תוצאה של השימוש המאסיבי במקורות אנרגיה לא ירוקים בעולם המערבי המפותח) במידה רבה יותר מאשר תושבי העולם המערבי. באופן טרגי למדי, אף שתרומת תושבי אפריקה להתחממות הגלובלית בטלה בשישים, הם שייפגעו מהחום העולה, ואילו תושבי המערב, שהטמפרטורה בסביבתם אמנם תעלה אך תיוותר נמוכה יותר באופן יחסי, ימשיכו לקיים אורח חיים נוח בחללים ממוזגים.

שינויי האקלים, המורגשים במרחבי המחיה של שבט המסאי כבר בימינו, מקשים עליהם להמשיך ולנדוד ופוגעים באפשרויות הפרנסה, הקיום והמזון של השבט. עליית הטמפרטורות והבצורת הקשה באזור פוגעות בעדרים שלהם, שהם כאמור מקור פרנסה עיקרי של בני השבט. באזורים מסוימים כבר לא צומח עשב, והפרות חלשות מכדי לייצר חלב. המצב הזה מאלץ את בני השבט למכור פריטים מהעדרים שלהם, לעבור להתיישבות קבע, להתפרנס מחקלאות, לוותר כמעט לגמרי על צריכת בשר שהיה מרכיב עיקרי בתזונה שלהם ולהתחיל לקנות מצרכים בכסף המועט שיש בידם.

סיבה נוספת שמקשה עליהם להמשיך בנדידה היא צמצום שטחי המחיה שלהם לצד גידול אוכלוסין עקב שיפור במערכות תומכות, מערכות בריאות ואחרות (מספר בני השבט גדל פי שניים ויותר ב-20 השנים האחרונות). כשהאירופאים הגיעו אל טנזניה בסוף המאה ה-17 הם הפרישו כ-40% מהאדמות לטובת גנים לאומיים ושימור חיי השבטים, אך מאז גדל השבט בצורה ניכרת, וכיום כ-800 אלף מבני שבט המסאי חיים בכפרים מיושבים, והם מהאזרחיים העניים ביותר בטנזניה.

האם צפוי שינוי במצבם? בני השבט ייאלצו ככל הנראה להסתגל אל המאה ה-21 ולא להפך, והמצב הזה עלול להוביל לשינוי ניכר בתרבות מרתקת וארוכת שנים. המציאות מלמדת כי גידול אוכלוסין מהיר אינו בר-קיימא, במיוחד כאשר המחיה נשענת על משאבי הטבע, ושינויי האקלים הופכים את מקורות המחיה לקשים עוד יותר להשגה.

תהליך דומה במידת-מה מתרחש גם בארצנו עם החברה הבדואית, שלצד גידול מהיר באוכלוסייתה נאלצת להמיר את אורח חיי הנוודות בהתיישבויות קבע שהציעו להם הממשלות השונות לאורך השנים. המעבר הזה משנה את פני החברה הבדואית ומציב בפניה ובפני המדינה אתגרים חברתיים, כלכליים ותרבותיים.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *