הים עולה והערים שוקעות

הים עולה והערים שוקעות

עליית פני הים כתוצאה מההתחממות הגלובלית משפיעה על העולם בכלל ועל ערי החוף בפרט, והעובדה שערי חוף רבות הולכות ושוקעות רק מחמירה את המצב

הים עולה והערים שוקעות. ההתחממות הגלובלית מביאה לעליית פני הים, שכן מים חמים יותר תופסים נפח גדול יותר, וקרחונים יבשתיים שמפשירים מגדילים את נפח המים באוקיינוסים ובימים. קצב העלייה הממוצע ב-20 השנים האחרונות עומד על 4-3 מ"מ לשנה, שהם 4-3 ס"מ לעשור, ופי עשרה מכך על פני 100 שנים. אבל בראייה של המאה ה-21 כולה, מרבית המודלים מצביעים על האצת התהליך ועל עליית פני ים מצטברת שיכולה להגיע למטר אחד.

אגב, ההתחממות הגלובלית במאה ה-21 עלולה (וכבר יש האומרים צפויה) לערער את מאזן המים בכדור הארץ עד לנקודת אל חזור ולהוביל לעליית פני הים בכמה מטרים במהלך המאות הבאות, אלא שנראה שאף אחד לא מעז (או אולי לא רוצה) להסתכל רחוק כל כך…

הים עולה והערים שוקעות. בשעה שהים עולה, ערי חוף רבות שוקעות. קחו לדוגמה את החוף המזרחי בארצות הברית, שם מדידות חדשות מראות כי אזורים רבים בחוף שוקעים בקצב של 3-2 ס"מ לעשור עקב תהליכים גיאולוגיים ארוכי טווח ושאיבת יתר של מי תהום. באזורים אלה גם קצב עליית פני הים גבוה יותר מהממוצע העולמי (הנה הסבר), והפער המצטבר בין הים ליבשה הגיע ל-10 ס"מ רק בעשור האחרון.

בחוף המזרחי קצב עליית פני הים עולה על קצב שקיעת היבשה, אבל זה לא המצב במקומות אחרים, בעיקר בערים שנבנו על דלתאות של נהרות. נשמו נשימה עמוקה וקראו את הנתונים הבאים – בניו-אורלינס מוכת השיטפונות חלק מהאזורים שוקעים בקצב של 3.5 ס"מ לשנה, ובדרום מזרח אסיה יש אזורים השוקעים בקצב גבוה אף יותר – בשיא המפוקפק אוחזת הדלתא של הנהר הצהוב בסין (Huanghe) ששוקעת בקצב של 25 ס"מ בשנה!

לפעמים הערים שוקעות בגלל המוני האנשים המאכלסים אותן. קחו לדוגמה את שנחאי, עיר שבשנת 1900 התגוררו בה מיליון אנשים וכיום היא כרך של 25 מיליון תושבים. חשבו על כל המים שנשאבים ועל כל הבתים שנבנים. שנחאי, השוכנת לחופי ים סין המזרחי, שקעה במאה ה-20 בכ-2.5 מטרים! כתוצאה מכך מבנים חדשים נדרשים לחיזוקים מיוחדים שיגנו עליהם מפני השקיעה (למגדל הגבוה בשנחאי נחפרו יסודות מיוחדים בעומק של 200 מ'), אבל החיזוקים מגדילים את המשקל ומוסיפים שמן למדורה.

ומה קורה בדלתא של מצרים, שכנתנו מדרום? גם שם הים עולה, ויושבי הדלתא של הנילוס מתמודדים כבר היום עם ההשלכות. שילוב של שאיבת יתר ועליית מי הים התיכון מביא להמלחה של מי התהום והופך אותם ללא ראויים לשתייה או להשקיה. המשך המגמה עלול להציף חלקים נרחבים מערי החוף ולאלץ מיליונים להעתיק את מקום מגוריהם במהלך המאה ה-21.

הים עולה והערים שוקעות, ובמקרה הזה האחד לא מבטל את האחר, אלא להפך, אחת ועוד אחת זה שתיים, והסכנה גדלה שבעתיים. כמה מילימטרים ואפילו סנטימטרים בשנה אולי נשמעים מעט, אבל כשהמספרים מצטברים שנה אחר שנה, יש בהחלט מקום רב לדאגה. ולכן מי שלא יתכונן כעת ויבנה את התשתיות המתאימות בערי חוף רבות, עלול למצוא את עצמו מתחת לפני המים מוקדם הרבה יותר מכפי שנראה לו כיום.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *