חגורה ירוקה בגבולות מדבר סהרה

חגורה ירוקה בגבולות מדבר סהרה

באפריקה נשתלת בימים אלה החגורה הירוקה הגדולה ביותר בעולם, שמטרתה לספק פתרונות לתהליכי המדבור ולקשיים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים המאפיינים את היבשת

ריצ'רד סנט ברב בייקר, מדען ופעיל סביבה בריטי, הגה בשנת 1952 רעיון שמטרתו להתמודד עם בעיית המדבור ושינויי האקלים ביבשת אפריקה. הוא הציע לנטוע "חגורה ירוקה" של עצים שתחצוץ בין גבולותיו הדרומיים של מדבר סהרה ליתר היבשת ובכך למעשה למנוע ממדבר סהרה להמשיך ולהתפשט. ולפעמים רעיונות טובים מתגשמים.

תהליך המדבור הוא תהליך התפשטות של המדבר לאזורים נוספים המתרחש בעיקר בגבולותיהם של מדבריות קיימים. התהליך הזה מלווה באיבוד שכבת הקרקע הפורייה, בעיקר בשל סחף של רוח, והופך את הקרקע הסמוכה למדבר לבלתי מתאימה לגידולים חקלאיים ובכך מאיים על תזונתם וכלכלתם של אלה התלויים בה. מדבר סהרה הוא המדבר הגדול ביותר בעולם (אם לא מחשיבים את מדבר הקרח באנטרקטיקה), והוא צפוי לגדול אף יותר – על פי תחזיות שהעמיד דו"ח של האו"ם, עד 2025 שני שליש מהקרקעות המשמשות לחקלאות באפריקה יהפכו למדבר ולא יוכלו לשמש עוד לגידולים חקלאיים. התחזיות האלה שחורות ואולי מעט מוגזמות, אך ברור לכול כי יש צורך דחוף להקדים רפואה למכה.

ואכן, בשנת 2005 אימץ נשיא ניגריה אוֹלוּשגון אובסנג'ו את רעיונו של בייקר כיוון שראה בו לא רק פתרון אקולוגי. הוא הבין שבניית החגורה הירוקה יכולה לסייע ליבשת כולה ולספק חלק מהתשובות לבעיות החברתיות, הכלכליות והסביבתיות של האזור. שנתיים לאחר מכן הוא הצליח לשכנע את האיחוד האפריקני להצטרף לפרויקט השאפתני, והחגורה הירוקה החלה להינטע. בייקר לא זכה לראות את הרעיון שלו מתממש, אך כ-60 שנים לאחר שניסה לשכנע את העולם בצדקתו, החגורה הירוקה קורמת עלים וענפים.

21 מדינות באפריקה הצטרפו לפרויקט, מקצתן לוקחות חלק פעיל בבניית החגורה הירוקה עצמה, אחרות משקיעות בטכנולוגיה הנדרשת להקמתה ויש כאלה השמות דגש על תחום החינוך הסביבתי בארצן. מטרת הפרויקט הורחבה והוגדרו תת-מטרות שיעזרו לשנות את עתידה המעורפל של היבשת: להגביר את חוסן הקהילות המקומיות ואת עמידותן על רקע שינויי האקלים וההתחממות הצפויה באזור; לספק ביטחון תזונתי ל-20 מיליון בני אדם בגבולותיו של המדבר; ליצור משרות לתושבים באזור; למתן את משבר ההגירה שפקד את אפריקה; וליצור שיתוף פעולה בין המדינות השונות ביבשת שיסייע בתהליך השלום בין מדינות הנלחמות זו בזו.

החגורה הירוקה תחצה 11 מדינות ביבשת, מסנגל ומאוריטניה במערב ועד לאריתריאה, לאתיופיה ולג'יבוטי במזרח. בשטח כבר אפשר לראות תוצאות של ממש – 15% מהחגורה הירוקה כבר נשתלו; בסנגל לבדה כבר נשתלו 11.5 מיליון עצים, וארבעה מיליון דונם של אדמה שבו להיות כשירים לגידולים חקלאיים. כשבניית החגורה תסתיים היא עתידה להיות החגורה הגדולה בעולם ולעקוף אפילו את החגורה החיה הסינית הניטעת אף היא למטרות דומות בשנים האחרונות.

ואיפה הזווית הישראלית, אתם בטח שואלים? מתברר שהמדען ופעיל הסביבה הבריטי היה פעיל גם בארצנו. ב-1922 הקים ברב בייקר בקניה את הארגון לייעור ושימור Men of the Trees ובעקבותיו את הארגון International Tree Foundation הפועל כיום בבריטניה ובאפריקה. סניף מקומי של הארגון הוקם כאן, בארץ ישראל (פלשתין בימים ההם), ב-1931. זאת ועוד, בעמוד 22 של "ליערן – ביטאון אגודת היער בישראל" משנת 1954 אתם יכולים לקרוא מדבריו של איש החזון הזה שהגיע לארץ לרגל תערוכת "כיבוש השממה", כולל התרשמותו מהמצב הירוד של הייעור בישראל בתחילת המאה ה-20. לו יכול היה לבקר בארצנו כיום, אין ספק שהתרשמותו הייתה שונה.

בנוסף, קק"ל נטעה מאז בצפון הנגב את ה"חגורה הירוקה" של ספר המדבר של ישראל המשתרעת מיער יתיר במזרח דרך היערות מצפון לבאר שבע ומשם בעיקר לאורך נחלי צפון הנגב מערבה עד לקרבת חופי הים התיכון. נטיעות אלה, שמיושמות בהן שיטות שונות לאיסוף מי נגר, ממתנות את השיטפונות, קולטות אבק ומזהמים ותורמות לאיכות הסביבה ולאיכות החיים של תושבי הנגב.

מדבריו של ברב בייקר על מצב הייעור בארץ לפני כ- 100 שנים (פורסם ב- 1954):

דבריו של איש השממה

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

2

תגובות ל“חגורה ירוקה בגבולות מדבר סהרה”

  1. רוני רן הגיב:

    יוזמה ברוכה שיכולה בטווח הארוך לפתור בעיות רבות של העולם כיום.
    אני מתמחה בניצול שיטפונות ומעוניין להתנדב ולתרום לנושא ככל יכולתי. התוכלו להפנות אותי לגורם המתאים ?

    1. מערכת הגיב:

      רוני שלום. תודה על היוזמה. אתה יכול לפנות לד"ר עמרי בונה, המדען הראשי של קק"ל: OmriB@kkl.org.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *