היער הנעלם

עד לפני 100 שנה היה באזור השרון יער עבות עתיק של אלוני תבור. כריתות לצורכי בנייה, מלחמה, התיישבות וחקלאות אינטנסיבית שינו את פני הנוף, וכיום אנו רואים רק את שרידיו של היער המפואר הזה

השרון משתרע מנחל הירקון בדרום ועד נחל תנינים בצפון. מקור שמו הוא במילה הבבלית "אֶש-שַרנו", שפירושה יער עבות, ואכן, על פי עדויות של נוסעים בארץ ישראל בשלהי המאה ה-18, השתרע באזור שבין נחל הירקון לקיסריה יער של אלוני תבור. אחת העדויות היא מפי ויקטור גרן ((Victor Gue'rin, חוקר צרפתי שביקר וסייר בארץ ישראל שמונה פעמים וכותב בספרו ב-23 ביוני 1863 על אזור השרון: "שוב לא בוססתי בקרקע שחורה ובוצית, ונכנסתי במעלה מתון לתוך יער אלונים פזורים הגדלים באדמה אדמדמה וחולית. עליהם חלקים יותר ומשוננים פחות מעלי האלונים השכיחים אצלנו, ויש עליהם עפצים. ספלול בלוטיהם בדרך כלל גדול. הגזע של רוב העצים האלה מסוקס ומפותל; אחדים מהם מגיעים לגובה עשרה מטר, אבל רבים אחרים קטנים ואינם מתרוממים מעל קומת השיחים הגבוהים. היער הזה הוא שארית של מה שנקרא בתקופת מסעי הצלב יער ארסוף, מפני שהשתרע דרומה עד לסביבת העיר הזאת".
עדויות ישנות יותר ליער השרון קיימות כבר מראשית התקופה ההלניסטית, לפני כ-2,000 שנה, בספרו של סטראבון, גיאוגרף והיסטוריון יווני שעבר בארץ ישראל ותיאר יער גדול בדרכו מסטרטון (קיסריה) ליפו.
השמדת יערות האלון במרכז השרון ובדרומו החלה כנראה עוד בשנות ה-30 של המאה ה-19 על ידי איברהים פחה. באותה עת שלטו בארץ המצרים, ופחה כרת שטחי יער גדולים כדי לספק למוחמד עלי, המושל המצרי, עץ הסקה וחומר לבניית אוניות. כמו כן יישב באזור השרון, שלא היו בו כמעט כפרים עד אז, נתינים מצריים, וגם הם כרתו את היערות בסביבות הכפרים החדשים שהקימו.
במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית שביצעה החברה הבריטית לחקר ארץ ישראל בשנים 1878-1871 (Palestine Exploration Fund) שורטטו מפות שציינו את יערות אלוני התבור. הריכוזים הגדולים והמשמעותיים שלהם נראים בין נחל פולג לנחל אלכסנדר ובאזור של פרדס חנה–כרכור של היום. לפי אותן מפות היו שרידים של יער עתיק גם באזור פתח תקווה, יער שייתכן שנכרת על ידי נתינים מצריים שפחה הביא לארץ לאחר שכבש אותה מידי השלטון העות'מני ב-1831 ושהתיישבו בעיקר במישור החוף, לרבות בכפרים מלבס ופג'ה (פתח תקווה של היום).
בצפון השרון נכרתו מרבית היערות בראשית המאה ה-20, תקופת מלחמת העולם הראשונה, על ידי השלטונות הטורקיים. הטורקים אף בנו מסילת ברזל מטול-כרם לקניר (קיבוץ רגבים דהיום) כדי להקל את שינוע העץ מאותן כריתות (תמונה 1).

אלון התבור הגדל בראש גבעה נמוכה ממזרח לכרכור
תמונה 1: אלון התבור הגדל בראש גבעה נמוכה ממזרח לכרכור וסביבו פזורים כמה אלונים צעירים, ככל הנראה צאצאיו. קוטרו של העץ 137 ס"מ, גובהו 10 מ' והיטל נופו 200 מ"ר (צילום: עמרי בונה).

מפעל ההתיישבות הציוני באזור השרון התאפיין בהקמה של יישובים חקלאיים רבים, בפיתוח חקלאות אינטנסיבית ובנטיעה של פרדסים רבים שניטעו ברובם על שרידי יער אלוני התבור העתיק ובכך מנעו את התחדשותו עד ימינו. אך יער זה לא נעלם לגמרי מן העולם, ואפשר למצוא לא מעט שרידים שלו, מקצתם עצים עתיקים ששרדו מהתקופה העות'מנית ואחרים צעירים יותר שהתפתחו בתהליכי התחדשות טבעית בשולי השטחים החקלאיים ולעיתים בתוך פרדסים זנוחים. מרבית השרידים של יער אלוני התבור מצויים היום באזור היישובים קדימה, אבן יהודה, יער אילנות, נתניה ובמיוחד באזור כפר יונה, ועצים בודדים מצויים גם מדרום לשם באזור הוד השרון ורעננה, וכמובן ידוע עץ אלון התבור העתיק ואולי הגדול ביותר בקוטרו בישראל בקרבת הישוב טייבה (תמונה 2).

עץ אלון התבור באזור טייבה
תמונה 2: עץ אלון התבור בעל הקוטר הגדול בישראל: 2.32 מ'. העץ נמצא במטע גויאבות ממערב לכביש 6 באזור טייבה, גילו המוערך כ-1,000 שנה (צילום: עמרי בונה).

בשנת 2009 החלה לפעול קבוצה קטנה של תושבי יישובים בשרון שחולמים להחזיר לסביבה את יער האלונים שהתקיים באזור עד לפני כ-100 שנה. קבוצה זו, בראשות ארנון גורן ועפר בינדל, החלה לאסוף בלוטים מעצים מקומיים ולהטמינם בעזרת מתנדבים בשטחים המצויים בפארק השרון (מדרום ליער חדרה). יוזמה זו גורמת להעלאת המודעות לשמירה על השטחים הפתוחים ולשיקומם בקרב ציבור גדל והולך של תושבים ולחינוך הדור הצעיר לאהבת עצי אלון התבור (תמונה 3). ההשראה לפעילות הקבוצה היא סיפורו הפנטסטי של ז'אן גיאונו, "האיש שנטע עצים". בספר מתואר מפעלו של אדם אחד שבמשך 47 שנים טמן מדי יום 100 בלוטי אלון ושתל שתילי אשור ובכך הצליח במו ידיו לשנות את נופו של חבל ארץ שלם בפרובנס שבצרפת.
נכון להיום התבססו בשטח כ-400 עצי אלון התבור, והיד עוד נטויה…

ילד משקה שתיל אלון
תמונה 3: השקיית עזר לשתיל אלון תבור על ידי מתנדב צעיר (צילום: עפר בינדל).

אנו רואים חשיבות רבה בשימור השרידים האלה של יער השרון ובשיקומם, זאת בנוסף לנטיעות אלוני תבור בשטחים מתאימים בגבולות היער ההיסטורי.

לקריאה נוספת:

באתר קק"ל

באתר חלון ירוק 

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *