מבקרים אפריקאיים בישראל

מבקרים אפריקאיים בישראל

בואו להכיר את מיני הציפורים שגבול התפוצה הצפוני שלהן נמצא מדרום לישראל, אך בשנים האחרונות נצפים בישראל בתכיפות רבה יותר מבעבר
הסקירה הקצרה שלפניכם אינה מתיימרת להציע סיבות להתגברות ההופעה של מינים דרומיים בישראל, אלא רק להצביע על התופעה הזאת. ייתכן ששינויי אקלים דוחקים ציפורים אפריקאיות צפונה, וייתכנו סיבות אחרות, אך עם עובדה אחת קשה להתווכח: בשנים האחרונות נצפה בישראל מספר יוצא דופן של מיני הציפורים האפריקאיות, ומדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת.

חמריה שחורה. צילום: רועי חזןחמריה שחורה (צילום: רועי ישראל חזן, באדיבות כנפי קק"ל). בשנתיים האחרונות מקננת בדרום הערבה.

נפתח את הסקירה שלנו בחִמְריָה השחורה. בת דודתה, החמריה חלודת הזנב, מוכרת לנו כמין המגיע אלינו באביב ומקנן בישראל בעיקר בדרום הארץ ובמזרחה. צבעה החום-חלוד הוא שהעניק למשפחה כולה את שמה העברי, לפני שקרובת המשפחה האפריקאית שלה הופיעה כאן. החמריה השחורה, שרק מעט נוצות בצבע חלודה מתגלות כאשר היא פורשת את כנפיה במעוף, תועדה בישראל לראשונה בשנת 1981 ונחשבה למזדמנת נדירה ביותר באזור אילת ובדרום הערבה. בשנים האחרונות התחלנו לצפות בחמריות שחורות באזור אילת ובדרום הערבה בכל אביב. עדיין היה מדובר במין נדיר, אבל כזה המופיע אצלנו באופן סדיר ולא מזדמן. לפני כשנתיים שינתה החמריה השחורה את הסטטוס שלה בישראל והפכה למקננת נדירה ביותר בדרום הערבה, עם מציאתם של שני קנים ראשונים של מין זה מצפון לפארק הצפרות באילת ובחי בר יוטבתה. מאז היא נצפית באזורים אלה באופן סדיר וממשיכה להעמיד צאצאים.

מין נוסף שקינון שלו תועד לפני כשנתיים באתר ראש ציפור במפגש נחלי הירקון והאיילון, שבו אנו עומדים להשלים את הקמת פארק הצפרות העירוני של תל אביב, הוא אנפית המנגרובים. אנפה קטנה וצבעונית זו מוכרת לנו מחופי ים סוף שבהם היא גם דוגרת, אולם בשנים האחרונות הופתענו לגלות אנפיות מנגרובים באזורים צפוניים יותר בישראל. בראש ציפור נצפו בשנים האחרונות אנפיות מנגרובים באופן סדיר במשך כל ימות השנה, ולפני כשנתיים תועד גם קינון במקום. מאז נצפות יותר ויותר אנפיות מנגרובים באזורים צפוניים בישראל, ולאחרונה אף דווח על חמש אנפיות מנגרובים בנחל אלכסנדר, בסמוך לפארק הצפרות שאנו מקימים בימים אלה ליד קיבוץ עין החורש.
דאה שחורת כתף. צילום: שי סנדרוביץדאה שחורת כתף (צילום: שי סנדרוביץ', באדיבות כנפי קק"ל). דורס שהרחיב את תפוצתו והופך למקנן לא נדיר בישראל.

דוגמה בולטת למין נוסף שהרחיב בשנים האחרונות את תפוצתו והחל לקנן בישראל היא הדאה שחורת הכתף – דורס קטן (שדומה בגודלו לבז מצוי) ומרהיב ביופיו בעל מעוף קליל ואלגנטי. עד לשנים האחרונות נחשבה הדאה למזדמנת נדירה ביותר מאפריקה, ורק בני מזל מעטים זכו לצפות בה בארץ, אבל לפני כשש שנים תועד לראשונה קינון של דאות שחורות כתף באגמון החולה קק"ל, ומאז הפכו הדאות למין הקונה לו אחיזה באזורים רבים בישראל. הדאות מקננות אצלנו במשך כל השנה ומצליחות להעמיד כ-10 צאצאים (!) מדי שנה. ההערכה היא כי בשש שנים בלבד התרחבה תפוצת המין הזה לכ-200 קנים בישראל, ובשטחי אגמון החולה קק"ל בלבד מוכרות לנו לפחות 12 טריטוריות של דאה שחורת כתף. סקרנו כאן את הדאה אף שיש טענה כי תת המין שלה המופיע בישראל הוא ממקור אסייתי, שכן גם אם הטענה הזאת נכונה, מדובר במין טרופי שהרחיב את תפוצתו צפונה.
האיתות הראשון שניתן לנו לקראת הרחבת התפוצה המרשימה של הדאות היה בשנת 2004 בשדות קיבוץ גלאון שבאזור לכיש. עד אז נצפו הדאות שהזדמנו לכאן לזמן קצר מאוד. באותה שנה הופיעה לראשונה דאה ששהתה באזור תקופה ממושכת, ואף גילתה סימנים של התחלת קינון, אף שלא נצפה זוג. דורס אפריקאי נוסף – החוויאי הלהטוטן – מגלה דגם התנהגות דומה מאוד. לדורס הגדול הזה יש מבנה כנפיים מיוחד וזנב קצר מאוד המאפשרים לו לתמרן באוויר בווירטואוזיות. לחוויאי הלהטוטן הבוגר יש "מסכה" של עור אדום בבסיס המקור המוסיפה גם היא נופך מוקיוני. עד היום תועדו חווייאים להטוטנים בודדים בישראל, וכמעט תמיד לזמן קצר מאוד. באופן מפתיע, מבלה אצלנו כבר קרוב לשנתיים חוויאי להטוטן שהתגלה על ידי עזרא חדד בשדות קיבוץ גלאון. את הלילות נוהג חוויאי להטוטן זה לבלות ביער המלאכים המספק לו אזור לינה מוגן. אנחנו מקווים שכמו בסיפור הדאות, גם פרט זה מסמן הרחבת תפוצה עתידית של המין היפהפה הזה לישראל.
דורס אפריקאי ענק נוסף שהפתיע אותנו בקיץ 2015 הוא עוזניית הנגב. המין הזה, שעשרות פרטים שלו קיננו בנגב במחצית המאה הקודמת, נכחד מנופי ישראל בראשית שנות ה-90. מדי פעם הזדמנו לדרום הערבה פרטים בודדים שהגיעו ככל הנראה מאוכלוסייה של עוזניית הנגב המתקיימת בערב הסעודית. בתחילת 2015 הקימה רשות הטבע והגנים גרעין רבייה חדש עבור מין זה בחי בר כרמל, וראו זה פלא, ביום בהיר אחד של חודש יוני 2015 הגיע לאותו מקום באופן ספונטני זכר של עוזניית נגב שגילה משיכה מיוחדת לכלוב העוזניות במקום. לאחר כשבוע של שהייה בחי בר וניסיונות חוזרים ונשנים לקרוע במקורו את הרשת של כלוב העוזניות, ולאחר שהתברר שמצבו הפיזי של הפרט הזה אינו טוב, הוא צורף אל גרעין הרבייה בחי בר.

שחפית רסן. צילום: אמיר בן דבשחפית רסן בחוף מעגן מיכאל (צילום: אמיר בן דב, באדיבות כנפי קק"ל). נצפית בחופי הים התיכון וכבר לא רק בים סוף.

נציגות נוספות של מינים דרומיים שהיו מוכרים לנו כל השנים מחופי ים סוף הן השחפית הכספית ושחפית הרסן הנדירה. שני מינים אלו החלו בשנים האחרונות להופיע באופן תדיר בחופי הים התיכון, וזוג שחפיות רסן אפילו בילה את הקיץ של שנת 2015 באי נחליאלי הזעיר שמול חוף אכזיב, אבל לא תועד קינון במקום.
מין נוסף של שחפית שהצטרף לרשימת המקננים בישראל בקיץ 2015 הוא שחפית השוניות. שחפית זו מקננת בחופי האוקיינוס ההודי, כולל בשלוחה הצפונית שלו – ים סוף. אנו רגילים לראות את העופות האלגנטיים הללו בחופי מפרץ אילת מדי קיץ, אבל מעולם לא תועד קינון של מין זה בישראל.

חסידן ורוד. צילום: אמיר בן דבחסידן ורוד (צילום: אמיר בן דב, באדיבות כנפי קק"ל). בשנים האחרונות נצפים כמה פרטים שלו בכל שנה בישראל.

גם באגף המזדמנים האפריקאיים חלה התעוררות בשנים האחרונות. כולנו מכירים את החסידה הלבנה הנודדת בהמוניה בשמי ארצנו, ורובנו מכירים גם את בת דודתה החסידה השחורה. החסידן הוורוד הוא קרוב משפחה נוסף, שכ-15 פרטים שלו הזדמנו לישראל במשך כ-80 שנה עד לשנים האחרונות. מדובר, אם כן, במזדמן נדיר ביותר, אבל בארבע השנים האחרונות דווחו כאן קרוב לעשרה פרטים שונים שלו.

פלמינגו זוטר. צילום: חיים שוחטפלמינגו זוטר (צילום: חיים שוחט, באדיבות כנפי קק"ל). נצפה השנה בפעם השנייה בישראל.

שני מזדמנים נדירים מאפריקה שנצפו בשנתיים האחרונות בארץ הם הפלמינגו הזוטר והשקנאי הקטן. הפלמינגו הזוטר נצפה לראשונה בישראל באביב של שנת 2006, ועד לחודש נובמבר 2014 היה זה הפרט היחיד שהופיע אצלנו. הפרט השני, שבילה כמו קודמו בבריכות המלח שמצפון לאילת והתגלה על ידי חיים שוחט, שהה אצלנו במשך כל החורף בחברת להקת הפלמינגו הגדול המאכלסת דרך קבע את הבריכות הללו.

שקנאי קטן. צילום: אלדד רזניקשקנאי קטן בחברת 3 שקנאים מצויים (צילום: אלדד רזניק, באדיבות כנפי קק"ל). מזדמן נדיר ביותר שהפך למוקד עלייה לרגל בקיץ 2015.

השקנאי הקטן הוא עוד מין אפריקאי שנצפה בישראל פעמים ספורות בהיסטוריה המתועדת שלנו. לפני כשנה וחצי התגלה על ידי שמואל לונדון פרט צעיר של מין מיוחד זה, והוא בילה את הקיץ בבריכות הדגים של קיבוץ בית אלפא והפך למוקד עלייה לרגל עבור צפרים רבים.
לרשימה המכובדת של מזדמנים אפריקאיים הצטרף לפני כשנה וחצי מין חדש לארץ: הכרוון הסנגלי. פרט אחד של כרוון סנגלי התגלה בתחילת חודש יולי 2015 בבריכות הדגים של מעין צבי על ידי חן רוזן, שקפץ לשם בזמן חופשת הקיץ מעבודתו כמדריך בפארק הצפרות באילת. הכרוון הסנגלי, שתחום תפוצתו הצפוני מגיע עד למצרים, עזב את המקום בלילה שלאחר גילויו והשאיר הרבה צפרים מאוכזבים שלא הצליחו לאתר אותו ביום שלמחרת.
בנוסף להגירה של מינים דרומיים שאותה סקרנו בקצרה ברשימה זו אנו רואים לא מעט שינויים במפות התפוצה של מינים מקננים או מקייצים בישראל, גם כאשר מדובר במינים מצפון או ממזרח: בקיץ 2015 קינן לראשונה זוג קורמורנים גדולים באגם הספארי ברמת גן (באופן טבעי); עיטי חורש ספורים החלו נצפים בישראל גם בקיץ; קיוויות לבנות זנב נצפו בסוף יוני וביולי; איות צרעים ברמות מנשה נראו לראשונה בישראל באמצע יולי; שרקרקים ירוקים נצפו באמצע יולי בנגב המערבי; ואי אפשר שלא להזכיר את הגילויים המרעישים של קינון שעיר משורטט בישראל, לראשונה אחרי יותר מ-100 שנה (אף שככל הנראה קיננו כאן השעירים המשורטטים מתחת לרדאר שלנו במשך כל התקופה הזו ואין כאן באמת שינוי של תפוצה); ושל קינון התחמס המצרי – מין שנחשב עד לאחרונה כחולף נדיר – בבקעת הירדן.
נסכם ונאמר: בשנים האחרונות יש תחושה שאנו בעיצומו של תהליך שינוי בעולם העופות של ישראל. סקרנו בקצרה שינויים רבים שצפינו בהם בשנים האחרונות היוצרים את הרושם כי מה שהיה אינו מה שיהיה. העולם משתנה לנגד עינינו. האם זו ההתחממות הגלובלית? האם שינויים אחרים בסביבה? או אולי מדובר ברצף מקרי של אירועים שהתקבצו יחד בשנים האחרונות? אין ביכולתנו לענות כרגע על השאלות הגדולות הללו. אנחנו מבטיחים להמשיך לעקוב ולדווח, ואולי יום אחד גם לספק תובנות חדשות על בסיס מה שרואות עינינו.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *