אותו הים

אותו הים

העצים והים מנהלים לא פעם מערכת יחסים סימביוטית, ולכן פגיעה באחד מהם עלולה להשפיע על האחר, להפר את המאזן האקולוגי ולפגוע גם באדם

בעולמנו יש מערכות אקולוגיות רבות, וברובן מתקיים איזון עדין ושברירי בין הטבע לחי ולצומח, ולכן כל פגיעה במרכיב אחד במערכת עלולה להשפיע על מרכיבים אחרים ואף לסכן אותם. רק לאחרונה סיפרנו לכם על סכנת ההכחדה המרחפת מעל דבורי הדבש ועל ההשלכות המדאיגות של היעלמותן על עולם הצומח. גם בין העצים למקורות המים שלנו מתקיים קשר הדדי, ופגיעה בו עלולה להפר את המאזן האקולוגי ולפגוע במשאבים חיוניים לאדם.

ניקח לדוגמה את המנגרובים, עצים ושיחים הגדלים במים מלוחים לאורך חופי ים. למנגרובים יש כמה תפקידים חשובים הממחישים את הקשר המופלא בין העצים לים: הם מהווים בית גידול ביולוגי עשיר למינים רבים, מגנים על חלק מערי החוף מסערות ומצונאמי, ויש להם יכולת מופלאה לאגור בתוכם כמות עצומה של פחמן (פי 10 יותר בהשוואה ליערות טרופיים).

יכולותיהם המופלאות של עצי המנגרוב סייעו למשל בשיקומה של רצועת החוף בקצה האי ניוֹדוֹר בסנגל שבאפריקה. הבצורת שהכתה שם לפני שבע שנים גרמה להתייבשות המים ולצמצום כמות הדגים באזור, ומכיוון שדיג הוא אחד ממקורות הפרנסה העיקריים של תושבי המקום, נדרש פתרון מהיר לבעיה. פרויקט שתילת עצי מנגרוב באזור הוכיח את עצמו, והתוצאות לא איחרו לבוא – אם תבקשו לדוג שם כיום לא תראו זכר לפגיעת הבצורת בדגה. הדגים שבו ואיתם מקור פרנסתם ומזונם העיקרי של התושבים מקומיים. אבל רגע לפני שאתם משחררים אנחת רווחה, כדאי גם לדעת שפרויקט ההצלה של האזור מומן על ידי חברות מערביות ועשירות שהתעניינו בצמצום פליטת הפחמן ממגוון סיבות (מיתוג כגוף ירוק ומסחר במכסות פליטת פחמן), ושהוא מעורר ביקורת חריפה מצד התושבים, הן בשל השכר הזעום שקיבלו במסגרת עבודתם בפרויקט והן בשל חשש מפני השתלטות על משאבי הטבע שלהם. כבר אין טוב בלי רע בעולם שלנו?

וברקע, אוכלוסיית עצי המנגרוב ברחבי העולם הצטמצמה בכ-50% ב-20 השנים האחרונות, וההשלכות של התופעה הזאת רבות ובדרך כלל מצערות. מדענים טוענים שדילול המנגרובים ברצועת החוף בתאילנד ובאינדונזיה הוא אחת הסיבות לנזקים הגדולים ולאבדן הכבד בנפש עקב רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי בשנת 2004, שכן המנגרובים מגנים על החופים ועל בני האדם בקרבתם מפני סערות בים, ויש ביכולתם להפחית את עוצמת גלי הצונאמי בקרבת החוף.

ומדוע נעקרו עצי המנגרובים? מתברר שהסיבה המרכזית היא גידול תעשייתי של שרימפס. 80% מגידול השרימפס בעולם מתבצע לאורך חופי המזרח הרחוק (סביבת מחייתם של המנגרובים), והביקוש הגובר בעולם, לצד פיתוח שיטות גידול תעשייתיות שהחליפו את המסורתיות, הביא למחיקתם של שליש מיערות המנגרובים בתאילנד ובאינדונזיה רק ב-20 השנה שקדמו לצונאמי. והנה, רעידת האדמה אירעה, והצונאמי בעקבותיה, ופעם נוספת שילמו תושבים קשי יום את המחיר הכבד מכול עקב ראייה קצרת טווח שאינה מתחשבת בנזקים שעלולים להיגרם בטווח הארוך.

אותו הים, עצים אחרים, תוצאות שונות. לפעמים יש בכוחם של עצים לתקן חלק מהנזקים הנגרמים משינויי האקלים ולפעמים שינויי האקלים מכריעים אותם.

דוגמה עצובה נוספת להשפעותיה של עליית פני הים אפשר לראות בביצה שבשמורת מפרץ Withlacoochee לחופיה הצפוניים של פלורידה. בעבר הייתה הביצה מלאה במים מתוקים, אך חדירת מי מלח מהאוקיינוס הסמוך שינתה את פני האזור. כיום הארזים האדומים, האלונים והדקלים שצמחו בשמורה מתים או גוססים, ואת מקומם תופסים עשבי ביצות שגדלים ליד מקורות מים מלוחים. גם החיות הייחודיות שהביצה הייתה ביתן נעלמו מהאזור. חוקרים שסיירו בשמורה כינו אותה "יער הרפאים" למראה העצים הגוססים והמתים.

הדוגמאות הללו הן רק שתיים מתוך מרחבים אקולוגיים רבים ברחבי העולם שבהם באה לידי ביטוי הסימביוזה המיוחדת בין העצים לים, והן ממחישות כיצד אנחנו יכולים להרוס במו ידינו את מקומות המחיה שלנו, או לחלופין לתמוך בשימור הסביבה הטבעית והמגוון הביולוגי. אותו הים, עצים אחרים, תוצאות שונות.

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *