שר הטבעות

שר הטבעות

רוצים לדעת אם בשנת 1825 הייתה בצורת במקום זה או אחר? שאלו את העצים, הם יוכלו לספק לכם את התשובה…

אנחנו מניחים שרובכם מצאתם פעם צב, הרמתם אותו בעדינות וספרתם את מגני הקרן על שריון הגב שלו כדי לנסות לקבוע את גילו. מתברר שהדבר אפשרי רק בשנותיו הראשונות של הצב, כי לאחר מכן נשחקות טבעות הגידול על שריונו. לעומת זאת אם תרצו לדעת את גילו של העץ המרהיב שנתקלתם בו באחד מטיוליכם, תוכלו תמיד לעשות זאת בקלות באמצעות ספירת הטבעות שעל גזעו. אבל האם ידעתם שהטבעות האלה חושפות הרבה יותר מכך?

כמה מהעצים שעדיין חיים על פני כדור הארץ הם האורגניזמים הזקנים ביותר המוכרים לנו. מתושלח הוא עץ אורן במזרח קליפורניה שנחשב כיום לעץ הזקן ביותר בעולם, כמה זקן? גילו מוערך בכ-4,849 שנה! בקרבתו גדַל עץ אורן אחר, פרומתאוס שמו, שהיה אף זקן יותר אך נכרת (בצעד שנוי במחלוקת) בשנת 1964 לצורכי מחקר. העצים הללו, כמו כל העצים האחרים בעולם, גדלו לאט לאט וצמחו לגובה, אך במקביל גזעם הלך והתרחב, ובכל פעם שנוספה להם עוד שכבה, נאטמה השכבה שמתחתיה, שהייתה חשופה לתנאי מזג אוויר שונים ואפילו לאירועים כמו שריפות, והפכה לסוג של כספת. רבבות כספות כאלה פזורות ברחבי העולם, ובכל אחת שמורות עדויות לכל אותם אירועים ייחודיים שחווה העץ במקום גידולו. ככל שהעץ זקן יותר, כך הסודות הכמוסים השמורים בתוך גזעו מרתקים יותר.

לכן לא פלא שחוקרים ומדענים מרחבי העולם מתרגשים מאוד בכל פעם שמזדמן להם לחקור גזע עץ בן מאות או אלפי שנים. כידוע, בכל שנה מתווספת לגזע העץ טבעת נוספת, ולכן אם מונים את מספר הטבעות, אפשר לקבל אינדיקציה לגבי גילו. אבל זה רק תחילתו של הסיפור. מתברר שעובי הטבעת מעיד על תנאי המחיה של העץ. טבעת צרה מלמדת שתנאי מזג האוויר במקום שבו גדל העץ היו קשים ואילו טבעת עבה ובשרנית מעידה על תנאי גדילה אופטימליים. אך לא רק העובי מספר סיפור כי אם גם צבע הטבעת וצורתה. צבעים כהים ושאריות פיח הם עדות לשריפות או להתפרצויות געשיות, ושינויים בצורת הגזע (הנראים כמו חריצים או עיוותים) הם תולדה של טראומות מסוגים שונים שעבר העץ.

מבט על ליבת גזע עץ עתיק חתוכה לרוחב הוא אפוא כמו נסיעה במכונת זמן. האם הייתה בצורת באזור? ואולי ידידנו ירוק הצמרת בכלל היה עד לתקופת קרח? התפרצות וולקנית אדירה בקרבת מקום? אולי שריפה אימתנית? כל אירוע שכזה נחקק בגזעו של העץ, ואפשר לחלץ אותו באמצעות בדיקות מעבדה. הצלבת המידע שהעץ שמר במשך השנים עם נתונים אחרים שנאספו מן הקרקע וממקורות אחרים מאפשרת לחוקרים לשרטט תמונה מדויקת למדי של התנאים ששררו באזור במהלך ההיסטוריה, ללמוד אותם, להבין את התהליכים שגרמו להם להתרחש ובכך לנתח תופעות טבע נוכחיות ואף לצפות מגמות עתידיות.

אם לחזור רגע לפרומתאוס שהזכרנו קודם לכן, יהיו ביניכם ודאי שישאלו (ובצדק) אם ראוי לכרות ולהרוג עצים עתיקים כל כך רק לצורכי מחקר. אם כן, יש לנו עדכון משמח בעניין: כיום כבר אין צורך לכרות עץ שלם כדי לגלות את צפונותיו. די בקדיחת חור בקוטר קטנטן שאינו מזיק לעץ והוצאת דגימה מגזעו. האמצעים המדעיים המתקדמים הקיימים היום מאפשרים לקבל את כל המידע הדרוש גם מדגימה כזו. כריתה (אם מתבצעת) נעשית רק אם העצים כבר מתו.
אז בפעם הבאה שאתם פוגשים בעץ עתיק, תנו לו כבוד ואולי אפילו העניקו לו חיבוק קטן. מי יודע, אולי איזה חוקר בעוד אלפי שנים יקבל אותו 🙂

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *