החורף היבש עבר לידנו מבלי שחשבנו על המשמעות שלו, עד שהגיעה השריפה הגדולה והוכיחה: ככל שנדחה את ההכרה בכך שאנחנו דור שינוי האקלים, נדחה גם את ההתמודדות, שהופכת להרבה יותר יקרה בכסף ובחיי אדם. אז למה מחכים?
השריפה שהשתוללה בכרמל, הגדולה ביותר בתולדות המדינה, היא האסון האקולוגי הראשון שנובע משינוי האקלים בישראל. עליה לשמש כנקודת פתיחה לדיון ציבורי מחודש על נושאים שנחשבו עד כה לתסריטים עתידיים ואפוקליפטיים, אולם נוכחותם העכשווית מאוד בחיינו מפתיעה אותנו שוב ושוב.
נושא כזה הוא העובדה שהאקלים שאנו חיים בו, זה שקובע במידה רבה כיצד יתנהלו חיינו, מהשאלה באיזה בגד נלביש את ילדינו על מנת שלא יתקררו ועד לשאלה לאיזה גובה יגיעו הלהבות בשריפות שלנו – משתנה לנגד עינינו. נראה שהשריפה הגדולה בתולדות ישראל היתה גם הצצה לעבר עתיד שאנחנו ממש לא רוצים בו.
חורף 2010 מתאפיין בכך שהוא למעשה איננו. חופי הרחצה היו מלאים בסופי השבוע של חודש נובמבר כמעט כמו ביולי-אוגוסט, בגדי החורף נותרו עמוק בארון ללא שימוש, שלא לדבר על המעיל שזה שנים משמש לצורך טיולים בחו"ל בלבד. החזאים כבר סיפרו לנו כי זהו הנובמבר החם ביותר, וככל הנראה גם השנה החמה ביותר מאז שהחלו הרישומים המטאורולוגיים בישראל.
ה"חורף" יוצא הדופן הזה עבר לידנו עד השריפה מבלי שנקדיש מחשבה למשמעות שלו. היה אפילו נעים לחוות ימי קיץ-סתיו-אביב שכאלה באמצע העונה הלא מוגדרת שחווינו. אולם המערכות הטבעיות סביבנו הרגישו היטב את השינויים. החום הרב בתחילת דצמבר, יובש האדמה, העצים והשיחים שלא קיבלו כמעט טיפת גשם מתחילת האביב, היו לחומר בערה מצוין עבור האש שפשטה בכרמל.
בעקבות השריפה ראינו לראשונה "פליטים סביבתיים" תושבי ישראל, אנשים שאיבדו את ביתם כתוצאה מאסון סביבתי. לשמחתנו, רובם יכולים לחזור לבתיהם בתום ימים אחדים, מלבד אלו שביתם נשרף ושיתחילו כעת לבנות בית חדש בעזרת המדינה וחברות הביטוח.
להמשך קריאת 'עקב השריפה: פליטים סביבתיים בישראל'
