טפטוף עילי, התנתקות מהצינור, הדברת עשבים, שימוש במתזים ובדיקת מערכת ההשקיה. דרכים נוספות לחיסכון במים בגינות הנוי שלנו, מאמר שני בסדרה

בחלק הקודם של המאמר הועלו דרכים שונות לחיסכון במים, ובהן תכנון מחודש של קבוצות הצומח בגן, שימוש בצמחים "חסכניים במים", עיבודי קרקע ושימוש בקומפוסט. כמו כן נדונה הסוגיה מהי תוספת ההשקיה המומלצת שתאפשר גן נאה ללא בזבוז במים, הוצגו דרכים שמאפשרות את חישוב מנת ההשקיה, ונדונו שיטות להתאמת כמות המים למשך זמן ההשקיה הדרוש במחשבים המשקים על פי זמן ובקוצבי מים.
להלן דרכים נוספות לחיסכון (או לבזבוז) המים.

צינור
כן, עדיין יש כאלה המשקים את צמחי הגן בצינור (בעיקר בגני חובבים). השקיה בדרך זו טובה להנאה ולהרפיה אך בזבזנית מאוד, מכיוון שהיא מקשה את השליטה בכמות המים. השקיה באמצעות צינור אינה מומלצת.

טפטוף עילי
בשיטה זו ההשקיה ממוקדת ומאפשרת מתן מנת מים בהתאם לגידול. יעילותה גבוהה (93%–95%) ואין בה פיזור מים על שטח נרחב כפי שקורה בהמטרה. כמו כן נדרשים בה לחצים נמוכים מאשר בהמטרה. השיטה אינה מושפעת מרוחות (כך שנמנע בזבוז מיותר) והיא מביאה לצמצום בכמות העשבייה, מכיוון שהשטח המושקה מוגבל.
עם זאת עלינו להיות מודעים לכך כי בשיטה זו ייתכנו סתימות, היא חשופה לוונדליזם (בגנים ציבוריים) ולפגיעה מבעלי חיים דוגמת נקרים או מכרסמים, וכן יש קושי באחזקה הצנרת מתחת לשיחיות.

טפטוף טמון
בשיטה זו מתן המים מתבצע מתחת לפני הקרקע אל בית השורשים, וכך מצטמצמת ההתאדות מפני הקרקע. שיטה זו מומלצת כשמשתמשים במי קולחים, שכן הקרקע משמשת כחסם נוסף בין המשתמשים בגן למים. היא מאפשרת הגנה מפני ונדליזם ובעלי חיים, ואינה מאפשרת הרטבה של אזורים בלתי רצויים (כגון שטחי מדרך). גם נביטת צמחי הבר מצומצמת מאוד. עם זאת, אחזקת המערכת בשיטה זו בעייתית יחסית, שכן יש קושי לפקח עליה ולבקר אותה. המערכת רגישה לסתימות ולחדירת שורשים. קשה לאתר את מיקום מערכת ההשקיה בעת תקלה או כשחופרים בגן, ויש סכנה גדולה יותר להמלחה, שכן יש קושי בשטיפה והדחת מלחים לעומק ביחס לטפטוף המונח על פני הקרקע. בהשקיה בטפטוף טמון במדשאות חייבים להחדיר פעם בשנה לצנרת חומר הנקרא טרפלן כדי למנוע את סתימת הצנרת. לדעת רוב המומחים השקיה כזו היא מורכבת ומחייבת מקצועיות רבה.

המטרה
יעילות ההשקיה בהמטרה פחותה מזו שבטפטוף (80%), וגם זאת רק בתנאי שאין רוח בזמן ההשקיה. ההמטרה מאפשרת שטיפת אבק מהצמחים ומלחים מפני הקרקע, וכן נותנת מענה באזורים מועדים לקרה. כמו כן, תקלות במערכת מובחנות ללא קושי. עם זאת, ייתכנו גלישה של השקיה גם לאזורים שאנו לא מעוניינים להשקות (אזורים מרוצפים) ויצירת נגר באזורים משופעים, וייתכן גם גידול בכמות העשבים. כשעובדים עם ממטירים בהצבות גדולות נדרשים לחצי עבודה גבוהים יחסית, ותיתכן פגיעה בשכבת הקרקע העליונה החשופה על ידי הטיפות (על ידי כך עשוי להיווצר קרום שימנע חלחול מים אל תוך הקרקע). לאור זאת המטרה מומלצת בעיקר בהשקיית מדשאות, אם כי אפשר לשלבה גם בשיחיות כדי לפתור בעיות מקומיות (דוגמת מערכת טפטוף שכוסתה בצמחייה צפופה ויש קושי לתחזק אותה). להמשך קריאת 'ישראל עוברת משחור לירוק – חלק שני'