ארכיון פוסטים המתויגים 'מצרים'

נובמבר
17

מחזור המים בתאוצה

הפער בין הזרימה בנהרות לכמות הגשמים, לצד "התרחבות" מי האוקיינוסים עקב התחממותם, הוא שמביא לעליית פני הים. לבי יוצא אל החלשים שחסרים את הכלים להתמודד עם השינוי, ולכן אינם נערכים כיאות. התוצאות לא יאחרו לבוא

בין 1994 ל-2006 נמדדה עלייה של 1.5% בשנה בזרימת המים בנהרות העולם. 1.5% נשמעים מעט, אבל האמת היא שמדובר בשינוי שמצטבר במהירות לממדים מפחידים. העלייה בכמות הזרימה באה כתוצאה מעלייה בכמות הגשם (מה שמסביר חצי מהשינוי), מהפשרת הקרחונים, מעלייה בנגר עקב הבטון שאנחנו שופכים על האדמה, ומהשינוי במאפייני הגשמים (יותר גשם בפחות ימים, ולכן יותר זרימה ופחות חלחול).

הפער בין הזרימה בנהרות לכמות הגשמים, לצד "התרחבות" מי האוקיינוסים עקב התחממותם, הוא שמביא לעליית פני הים. עלייה של כמטר אחד בגובה פני הים היא תרחיש אפשרי, ויש אומרים אף צפוי, למאה ה-21. נוסף על כך, השינויים במאפייני הגשמים (יותר אירועי קיצון) הם שמעלים את כמות ועוצמת השיטפונות.

לשינויים כאלו יש להיערך. אתם בטח זוכרים את השיטפון באיילון, ואת הוויכוח אם לבנות את התשתית ל"שיטפון אחד ב-100 שנה" או "שיטפון אחת ל-50 שנה". ובכן, מה שקרה הוא שהסרגל השתנה. מה שאתמול היה צפוי אחת לכך וכך שנים, יקרה מחר בתדירות גבוהה בהרבה. כולנו זוכרים מה עבר על הנגב בחורף האחרון, ואיזה שיטפון הציף את פקיסטן לפני חודשים ספורים.

כך למשל, כדי להקדים תרופה למכה ולצמצם את נזקי השיטפונות, פתחה ממשלת גאנה בתכנית להתמודדות עם השיטפונות הגוברים. המדינה מפנה ביוזמתה תושבים שהקימו בתים על גדות הנחלים, והורסת את הבתים עצמם. כל זאת לא רק כדי להציל את התושבים, אלא גם מתוך הערכה שהבנייה הצמודה לנחלים מעצימה את השיטפונות. מובן שהאירוע מלווה בחילוקי דעות ערכיים וגם חומריים על זכויות הפרט, אופן הפינוי, גובה הפיצוי וכו'. מסתבר שהיערכות והסתגלות למשבר האקלים היא לא רק שאלה של משאבים, אלא לא פעם גם שאלה של ערכים.

סוג של היערכות מקדימה אפשר למצוא אפילו בבנגלדש. הגיע לעיוני דו"ח שכתב איש הכנסייה הנורווגית הנמצא בשליחות בבנגלדש. הדו"ח עוסק בהשפעות שינויי האקלים על המדינה ובהיערכות הנדרשת מכך. בנגלדש היא מדינה ענייה וצפופת אוכלוסין (מעל 150 מיליון איש ואישה) שתהיה מהסובלות הראשונות משינויי האקלים כתוצאה מההתחממות הגלובלית. אתם כבר מכירים את זה: המדינות המתפתחות העניות יהיו הראשונות שישלמו את המחיר על המעשים של המדינות העשירות המפותחות. תושבי המדינה כבר חווים, ויחוו ביתר שאת, התחממות כללית ותקופות של טמפרטורות קיצוניות חמות וקרות, פחות גשם בתקופות שהוא נדרש לחקלאות, ויותר גשם בתקופות שהוא מביא לשיטפונות, סופות טורנדו וצקלון עוצמתיות יותר, עליית מי ים שתעתיק יישובים ותמליח מי שתייה, והפשרת יתר מקרחוני ההימלאיה, שתשפיע על המחזור ההידרולוגי.

בדו"ח עצמו שורה של המלצות טובות ומפורטות להסתגלות: היערכות מקדימה לשינויים ולאירועי האסון (שיטפונות וכו') בתחומי החינוך, הקהילה, הכלכלה, הבריאות, החקלאות והפיתוח הסביבתי. מה שעצוב הוא שכלל לא ברור שיישום מלא של ההמלצות יספיק. לפי התחזיות, ההתחממות הגלובלית הולכת ומואצת, ותנאי הפתיחה בבנגלדש – המצב הכלכלי, המאפיינים הסוציו-דמוגרפיים והתנאים הגאוגרפיים – אינם מבשרים טובות. אם צודקים המדענים, אז ייתכן שהמאמצים לא יעזרו כלל.

כשחושבים על הזרימה המוגברת בנהרות ועל עליית פני הים, לבי יוצא אל האוכלוסייה במצרים (ראו פוסט קודם כאן) או וייטנאם (ניתוח של השפעת עליית פני הים על דלתת המקונג מעלה צרור של צרות. מצד אחד העלייה במי הים, שמביאה לחדירה עמוקה יותר של מי ים מלוחים בתקופה היבשה, ומצד אחר עלייה בתדירות ובעוצמת השיטפונות וגם בעוצמת הפגיעה בחקלאות ובתשתיות בעת השיטפונות. עלייה של כמטר אחד בגובה פני הים תציף חצי מהדלתא, ותשנה לחלוטין את האיזון הסביבתי-אקולוגי באזור כולו), לאוכלוסיית החוף בבנגלדש ולתושבי האיים הקטנים, אוכלוסיות נחשלות בבסיסן שיהיו אלה שישלמו את המחיר על מעשיו של האחר. סקרנותי יוצאת במקביל אל הולנד. האם הולנד, מדינה שמרביתה נמצאת מתחת לפני הים, ערוכה טוב מכולם לעליית פני הים, ואולי להפך?

מסתבר שגם ההולנדים רצו לברר את זה. ועדת הדלתא הראשונה הוקמה בהולנד לאחר שיטפונות 1953, ולתשתיות שהוקמו בעקבותיה יש השפעה מכרעת על האופן שבו הולנד נראית ומתנהגת עד עצם היום הזה. הפעם, כדי להקדים תרופה למכה, הקימה ממשלת הולנד את ועדת הדלתא השנייה, לבחינת היערכות הולנד לשינויי האקלים, בדגש בעליית פני הים. הוועדה הגישה את המלצותיה ב-2008.

מעיון במסמכי הסיכום של הוועדה למדתי כי הבעיה בהולנד איננה רק בעליית פני הים. הזרימה המוגברת הצפויה בנהרות אירופה בחורף עלולה להציף בהולנד שטחים נרחבים, והזרימה המועטת הצפויה בנהרות אירופה בקיץ עלולה להחריף את בעיית חדירת מי הים המלוחים למקורות מי השתייה.

להולנדים יש שיטה סדורה, תוצאה של ועדת הדלתא הראשונה, לתכנון למצבי קיצון (בתלות בסבירותם ובהערכת הסיכון) ולא למצב הממוצע. להערכת הוועדה אפשר לתת מענה לשינויים מבלי לפגוע באיכות החיים בהולנד, על ידי חיזוק, הגבהה או שינוי האמצעים הקיימים. ההיערכות צריכה להתחיל לאלתר, והתקציב הנדרש הוא כ-1.5 מיליארד יורו לשנה.

אני מאחל להולנד בהצלחה מכל הלב, ולבי שב ויוצא אל החלשים שחסרים את הכלים, התקציבים והמודעות שיש להולנד, ולכן אינם נערכים באותה מידה. התוצאות לצערנו לא יאחרו לבוא.

לבלוג "קוד ישראלי - E's Blog" של ד"ר איתן ישראלי

Photo by S Baker, cc

1
קטגוריות התחממות גלובלית ו מים
תגיות , , , , ,
מרץ
3

עליית פני הים – השפעה אפשרית על מצרים

עלייה של מטר בודד בפני הים באזור מצרים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ תאלץ כ-6 מיליון אזרחים מצרים להעתיק את מקום מגוריהם, ועוד לא דיברנו על הפגיעה הישירה בחקלאות ובתל"ג. האם יש פתרון לכך?

כתוצאה מהתחממות כדור הארץ (התחממות האוקיינוסים והתפשטותם, הפשרת הקרחונים) מפלס פני הים עולה, ובשנים האחרונות טיפסו התחזיות מעלה מעלה. הערכות מוקדמות לעליית פני הים בכמטר עד 2010 עודכנו להערכות של כמטר עד שלושה מ', עם אפשרות קיצונית יותר של עליית גובה פני הים בחמישה מ' במהלך המאה ה-21. נתונים אלו הביאו את הבנק העולמי לפרסם ב-2007 מחקר מקיף על ההשלכות הצפויות לכך ב-84 מדינות מתפתחות ובשישה מדדים, הנוגעים לאוכלוסייה שתיאלץ להעתיק את מגוריה, לפגיעה בתל"ג בכלל ובחקלאות בפרט ולהיבטים נוספים.
עניין מיוחד ראוי שנמצא בשכנתנו מצרים, שהולכת להיות אחת הסובלות העיקריות. כבר בעלייה של מטר בודד יצטרכו כשישה מיליוני אזרחים מצרים להעתיק את מגוריהם, והמדינה תסבול מפגיעה ישירה בחקלאות ובתל"ג בהיקף של 13% ו-6% בהתאמה. יש חשש כבד לפגיעה במי התהום ובתוצרת החקלאית, וצפי לפגיעה בשליש מהדגה עקב שחיקת רצועת החול המגנה על לגונות המים המתוקים (תהליך שהואץ גם עקב הקמת סכר אסואן).
אז מה עושה מצרים בעניין? פרויקט של 300 מיליון דולר להקמת חומת בטון להגנה על עיר הנמל אלכסנדריה (עליית מפלס מי הים במטר בודד ואף פחות מכך תאיים על שטחים רבים בעיר עד כדי הפיכתה לאי), ומחקרים שונים שיש לקוות שיובילו לתקציבים ולמעשים.
בפועל, לצד עוד ועוד מחקרים בינלאומיים המתריעים על האיום, נראה כי הוויכוח הפנימי במצרים על עוצמת הבעיה טרם הוכרע, ולפי הדו"ח השנתי של המשרד המצרי להגנת הסביבה לשנת 2008 ניכר שהם מכירים בבעיית ההתחממות ובסכנות השונות (מעבר לעלייה בפני הים יש לצפות לירידה ניכרת בזרימת הנילוס, לפגיעה ביבולים ולצרות נוספות), אך לא הושם הדגש הראוי בעוצמת המענה הנדרשת. ולראיה, הפרק על שינויי האקלים נמצא בין הפרק על מטרד הרעש לבין הפרק על החור באוזון. מצרים פועלת גם להקטנת פליטות הפחמן, והציבה יעד של מעבר לצריכת 20% מהאנרגיה ממקורות אנרגיות מתחדשות (בעיקר מבוססות רוח) עד 2020, אבל לנוכח הבעיות זהו עיסוק בטפל, ועליהם להתמקד בהסתגלות.
האם יש פתרון? מהנדס מצרי מציע סכמה בת שלושה מרכיבים – הגבהת חופים, חומה תת-קרקעית למניעת המלחת מי תהום, וסכרים להגנה על ערים מפני הצפות. להערכתו מדובר בסכום צנוע של 7.5 מיליארד דולר לפרויקט של עד עשר שנים שיגן על המרחבים המרכזיים. מובן שנותרת השאלה מי יממן – זה שסובל או זה שגרם לבעיה…
ההשלכות האפשריות רבות. מעבר למשמעויות הפנים-ארציות, יש החוששים ממאבק צבאי על מי הנילוס. נכון להיום, על פי הסכם בין מצרים לבריטניה מ-1929, מצרים זכאית ל-55 מיליארד קוב לשנה ממי הנילוס, אבל ההסכם אינו מקובל על מדינות רבות באגן הנילוס. כבר היום מצרים סובלת ממצוקת מים, והגידול באוכלוסייה, יחד עם צמצום המקורות, יחמיר את המצב מאוד.

איתן ישראלי הוא ד"ר לחקר ביצועים ובעל הבלוג "קוד ירוק – E's Blog"

6
קטגוריות התחממות גלובלית ו מים
תגיות , , ,