פרויקט המאר"ג יצא לדרך מתוך תקווה גדולה לשינוי מצב השטחים הפתוחים בישראל. "הבנו שעלינו לגבש תוכנית ניטור לאומית שתזהה שינויים, מגמות ותמורות במצב השטחים הפתוחים", מספר ישראל טאובר מקק"ל, שמדגיש את הייחוד ואת פריצת הדרך. כל הפרטים

פריצת דרך – זו משמעות פרויקט המאר"ג (מערך אקולוגי רב-גורמי), שיצא לדרך באחרונה כשיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים, קרן קימת לישראל, המשרד להגנת הסביבה וחוקרים מהאקדמיה וממכוני מחקר. התוכנית הלאומית לניטור המגוון הביולוגי בשטחים הפתוחים בישראל מושיבה סביב שולחן אחד את כל הגורמים העוסקים בשטחים הפתוחים, לצורך הגדרה משותפת של האיומים המרכזיים עליהם וגיבוש דרכי הניטור אחר שינויים. זאת בניגוד לגישות מתבדלות שאנו רואים בכל תחומי החיים סביבנו.

תוכנית הניטור הלאומית היא אחד המיזמים של המאר"ג. היא מבוססת על חלוקת הארץ לבתי גידול עיקריים (יער, חורש, שטחי סוואניזציה ועוד), הגדרת האיומים המרכזיים על כל בית גידול ובניית מערך לניטור השינויים בהתאם לאיומים תוך קביעת סדרי עדיפויות.

לכל בית גידול נקבע צוות מרכז שהגדיר את האיומים ואת הפרמטרים לניטור. בקרוב אמור לראות אור "דו"ח מצב הטבע" מטעם המאר"ג, המרכז את מרב הנתונים הכלליים על המצב הנוכחי של השטחים הפתוחים בטרם הניטור.

"הכול התחיל מיוזמה של מדענים שרצו ליצור בסיס נתונים אחד של תחנות מחקר אקולוגיות ארוכות טווח", מספר ישראל טאובר, מנהל מח' מידע יערני בקק"ל. "התוצאה היתה שמצאנו את עצמנו סביב שולחן אחד יחד עם כל נציגי הגופים העוסקים בשטחים הפתוחים. בפעם הראשונה נוצר דיאלוג משותף של כולם, וזו היתה תחילתה של מהפכה בחשיבה. עד אז היתה הגישה סקטוריאלית בעיקרה. לא היתה אג'נדה אחידה אחת לכולם. נוסף על כך, כולנו הבנו שהשטחים הפתוחים בישראל כל כך מפוצלים, מצומצמים ונמצאים תחת איומים, שאי אפשר שכל גוף יטפל רק בשטחים שלו. כך ימשיכו השטחים להיות מאוימים.

"הבנו שתמונת מצב משותפת לכולנו, שתהפוך לתמונת מצב משפיעה, היא הדחופה ביותר. מתוך הדיון המשותף של כולם הבנו שעלינו לגבש תוכנית ניטור לאומית שתזהה שינויים, מגמות ותמורות במצב השטחים הפתוחים. זאת הדרך שלנו להשפיע על הניהול שלנו את עצמנו, וגם להשפיע על מקבלי ההחלטות באמצעות הצגת תמונת מצב קוהרנטית ומלאה, ולא שכל גוף יציג תמונת מצב משלו. הדבר הנכון הוא להציג את תמונת המצב ברמה לאומית".

איך בעצם מגבשים ומציגים תמונת מצב כזאת?
"זה בדיוק מה שדנו בו. בסופו של דבר הבנו שיש לנטר את המצב לאורך ציר הזמן. כך אפשר לקבל תמונה כוללת. תוכנית הניטור התגבשה בהמשך למבנה מסוים. קודם כול, ברור שלא מנטרים את אותו הדבר בכל בית גידול: ביער יש פרמטרים מסוימים שצריך לנטר, ובדיונות חול יש פרמטרים אחרים".

איך אתם קובעים מה יש לנטר?
"על ידי זיהוי האיומים העיקריים על כל שטח מסוים. אם למשל האיום הגדול על היער הוא שריפות, אחד הדברים שנרצה לנטר הוא כמה שטח נשרף והיכן, כדי להבין אם יש עלייה בהיקף השריפות, אם יש אזורים מועדים לפורענויות וכן הלאה. בכל איום יש להגדיר איך בודקים את ההשפעות שלו על השטחים".

טאובר מספר שלתהליך עצמו אין אח ורע במדינת ישראל מבחינת היקפי שיתופי הפעולה. "התהליך ייחודי ביותר, וגם התוצאה מעניינת", הוא מסביר. "למשל, אחד הדברים שעלו היא שפעילות האדם היא האיום הגדול ביותר על בתי הגידול בכל השטחים הפתוחים בישראל: נופש, פיתוח שיוצר קיטוע בשטחים הפתוחים, השלכת פסולת מיישובים, מה שמשנה מאוד את המאזן הדמוגרפי של בעלי החיים, וכן הלאה. האיום המרכזי הוא פעילות האדם, לצד תופעות כמו התחממות גלובלית, בצורות ופגעי טבע שצריך לעקוב אחריהן ולהבין אם ואיך הן משפיעות".

תוך חמש שנים מהיום, עד כמה תשפיע תוכנית הניטור הלאומית בשטח ובאילו תחומים?
"אני רואה את ההשפעה שלה בשני תחומים עיקריים – פנימה והחוצה. כלפי חוץ, בעצם התוכנית יש עוצמה אדירה: אתה בא למקבלי החלטות, לציבור ולתקשורת, ומציג תוכנית שגיבשנו יחד. כלפי פנים, אם למשל היער נהיה צפוף מדי, באופן שמשפיע על בריאות העצים, התוכנית מאפשרת לנו להתייחס לזה. אולי גם אנחנו בקק"ל נלמד דברים מעניינים על הפעילות שלנו, וכך זה ישפיע גם פנימה. ובעיניי, יש לומר, זה חשוב לא פחות".

צילום: ארכיון צילומי קק"ל