באירופה הוא יפה ומרשים, בכל העולם נוטעים אותו בשל יתרונותיו, אך בארץ הוא מושמץ תדיר. זהו עץ האורן שמואשם בכל החולאים – שריפות, פגיעה בצומח הטבעי ועוד. אך האמת הגלויה בין עצי ומחטי האורן שונה לחלוטין

המושגים "מדבר האורנים" ו"חומציות המחטים" חדרו כה עמוק לתודעה הישראלית, עד כי הפכו לאקסיומה כמעט. ולך תגיד אחרת. גם עובדות מדעיות ודוגמאות מהשטח המפריכות טענות אלו לא עוזרות בהכרח. בשורות למטה אנפץ כמה מהמיתוסים ואחשוף את יתרונותיו של האורן כעץ יערני וכעץ נוי.

האורן כמין חלוץ
תכונותיו של האורן כמין הגדל מהר והמשגשג תחת קרינת שמש חזקה מקנים לו את הבסיס החיוני כל כך למיני חלוץ. מין חלוץ הוא מין המתבסס (או ניטע) ראשון בשטח קשה ומופר, שתנאי הקרקע ומשטר המים בו ירודים. מין זה גם משפר את תנאי הסביבה לבאים אחריו. ואכן, האורן הוא מין עץ שכזה, המטייב את הקרקע (מונע סחף קרקע, מונע נגר עילי, מגביר את החלחול, מעלה את אחוז החומר האורגני בקרקע).

מעט היסטוריה
דור הפלמ"ח וקודמיו בוודאי זוכרים את הרי ארץ ישראל כ"הר טרשים קרח", כמאמר השיר. דורות של רעייה מופרזת, כריתות ושריפות הביאו לבירוא היערות והחורשים בארצנו. כבר בראשית המאה ה-20 עסק אהרון אהרונסון בשאלות יערניות ובניסיונות אקלום למיני עצי יער. ב-1913 הגיש למושל ביירות את החיבור היערני המקיף "חישוף היערות בארץ ישראל והצעה להתקנת חידושם". בדו"ח יצא אהרונסון נגד השלטון הטורקי, שבו ראה את האחראי להשמדת היערות.
לאחר שכבש הצבא הבריטי את הארץ בשלהי מלחמת העולם הראשונה הונח הבסיס למפעל הייעור המודרני. ב-1926 נחקקה "פקודת היערות", האוסרת כריתת עצים ונטילת מוצרי יער ללא אישור ומגדירה שמורות יער. הבריטים הם שהחלו לנטוע אורנים בכמויות. למען הדיוק ההיסטורי, קדמו להם הגרמנים ה"טמפלרים", שנטעו אורנים במושבותיהם בסוף המאה ה-19.

עד לשנת 1920 עסקה קק"ל בנטיעת עצי זית, איקליפטוס, קזוארינה, ברוש ושיטה. התצפיות והניסיון שנרכשו אז בגידול עצי יער וקליטתם הביאו למסקנה שיש לתת עדיפות לאורן ירושלים בגלל שתי סיבות עיקריות: הצלחה גדולה בריבוי השתילים במשתלות וקליטה מהירה בשטח ובאחוזים גבוהים.

מאוחר הרבה יותר התגלו כמה מיתרונותיו הבולטים של האורן הקפריסאי על אורן ירושלים. אף על פי שהחלו לנטוע אותו כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת, נטיעות נרחבות שלו מתבצעות רק ב-25 שנים האחרונות.

מיני וזני אורנים הניטעים היום ביערות קק"ל
אורן קפריסאי (אורן ברוטיה) – המין העיקרי שנשתל כיום (כ-50% מהמחטניים).
אורן ירושלמי – עד אמצע שנות ה-90 של המאה שעברה היה המין המחטני העיקרי שננטע.
אורן הגלעין – בשל רגישותו הרבה לגיר, ניטע רק במקומות מתאימים.
אורן קנרי – משמש יותר ויותר בייעור היום, למרות רגישותו לתהלוכן האורן, בשל יתרונותיו: עמידותו בפני יובש והיותו האורן היחידי שמתחדש מהגזע לאחר כריתה ושריפה.

פריחה והתפתחות
בניגוד לדעה הרווחת כי דבר לא צומח מתחת לאורנים, המציאות מצמיחה, תרתי משמע, הוכחות. קיימות דוגמאות למכביר לאתרי פריחה מרשימים, ואפילו פריחה של סחלבים נדירים מתחת לחופת האורנים (יער ביריה, יער חניתה, יער הרי נפתלי), של חלמוניות (יער ביריה, יער להב, יער יתיר), של רקפות (יער קרן כרמל, רמות מנשה, יער אשתאול, יער הנשיא, יער ישעי, יער אחיהוד), של יקינטון מזרחי (הרי נפתלי, חניתה, חזון) ועוד ועוד.
יער האורנים הנטוע נתון במהלך מחזור גידולו (50–80 שנה) לסדרה של טיפולים יערניים, הכוללים גיזום, דילול ועוד. בשל כך צפיפות העצים קטנה לאורך השנים, ונפתחות קרחות המאפשרות את התפתחות צומח התת-יער והגדלת מגוון הצומח ביער. בניגוד גמור ליער האורן המטופל, שטחי החורש הטבעי, שאינם מטופלים, הופכים לסבך עצי ההולך וסוגר על עצמו. ובעקבות כך, מתמעטים העשבוניים והחד-שנתיים וקטן המגוון.

לא נדרש הרבה לראות כי ביערות האורן (שנקראו "מדבריות האורן" בלשון המלעיזים) מתפתח תת-יער עשיר ומגוון. אותו חורש מפותח של אלות, אלונים, לבנה, חרוב ועוד, שהתפתח נמרצות בינות לאורנים, הצליח לא למרות האורן – אלא בשל האורן. זאת מהטעמים הבאים:

חצי צל – רחבי העלים זקוקים לתנאי חצי צל להתפתחות נאותה ומרשימה. בניגוד גמור לאורנים "אוהבי השמש", המגבירים את רמות הפוטוסינתזה עם עלייה ברמת הקרינה, פעילותם האופטימלית של רחבי העלים היא ברמות קרינה נמוכות יותר. תנאים אלו, הקיימים ביערות האורן הבוגרים, מביאים לידי צימוח נמרץ של החורש.
הגנה משריפות – שטחי היער מוגנים על ידי מערך תצפיות וצוותי כיבוי של קק"ל.
הגנה מרעייה בלתי מבוקרת – ביערות קק"ל מתקיימת רעייה, אולם היא מבוקרת ומתוכננת על פי צרכים ויעדים ממשקיים. רעייה חלשה ובינונית אף מועילה בפתיחת היער ובעידוד העשבוניים.
העשרה ואחיזת הקרקע – בניגוד לקרקע הדלה והחשופה שניטעו בה האורנים, קרקעית היער הבוגר עשירה בחומרים אורגניים וברקבובית. שורשי האורנים אוחזים בקרקע ביעילות ומונעים סחף.
הפצת זרעים – היער מהווה מקום ריבוי לזרעים רבים שהובאו מבחוץ, בעיקר ע"י ציפורים, חזירים ומכרסמים שהיער מהווה להם מקום מסתור ומחיה.

על ההחמצה ב"חומציות המחטים"
משחר ילדותנו אנו מדקלמים אשמה אחת וטופלים עוולה אחת במחטי האורן – החמצתה של הקרקע: "בגלל המחטים שום דבר לא צומח, המחטים מחמיצות את הקרקע!", היא הטענה המרכזית.
המציאות מוכיחה אחרת: קרקעות ישראל הגיריות ברובן הן בסיסיות במהותן, רמות ה- pH שלהן נעות בין 7 ל-8.5. לעומת זאת, רוב הצמחים – אופטימום גידולם הוא ב-pH נמוך בהרבה, בסביבות 5–6.5. משמע, pH חומצי מעט. לו רק יכלו המחטים לגרום לשינוי כלשהו ברמות ה-pH (בקרקע) כלפי מטה, כל הצמחים ודאי היו מודים על כך.
את העובדות המדעיות בדק ד"ר יורם גולדרינג בעבודת המאסטר שלו. מתברר, כי החדרת רסק מחטים באחוזים שונים לקרקעות אינה מונעת כלל נביטת צמחים. צמחי בר רבים נבטו וגדלו גם במצע שכולו (100%) היה רסק מחטי אורן.
למחטים השפעה עיקרית במניעת נביטה רק במובן הפיזי, בהצטברותם כשמיכה עבה על הקרקע. אין כאן כל עניין כימי. מניעה פיזית זו קיימת גם בעלוותם של אלונים, איקליפטוסים ואחרים. אבל עובדות לחוד ואגדות לחוד. ומדריכים (רבים לצערי) ממשיכים לספר את האגדה הזאת לקהל פתאים צמא.

האורן הדליק והאלון "המדליק"
אורנים נדלקים בשריפה, בדומה לכל עץ אחר הנחרך תחת אש, אך שמם יצא לשמצה בנושא שריפות. אשמת השריפות (גרימתן, עידודן והתפשטותן) נישאת על מחטי האורן הדקות ונישאת לשווא.
שריפות גדולות אכן התרחשו ביערות מחטניים, אך מנגד גם בחורשים הגדולים בארץ. השריפות הגדולות בכרמל, לדוגמה, התפשטו ביערות האורן הטבעי לא בשל האורן, אלא בשל חסרונן של דרכי גישה לטיפול בשריפה.
באורן אכן יש שרפים (טרפנים) התורמים לבעירה, אך מנגד נוף הצמרת נישא גבוה מעל לקרקע (ביערות הנטועים), ושריפות הקרקע (שהן הרוב ביערות) כמעט אינן פוגעות בו.
לעומת יערות האורן, החורשים הים-תיכוניים משתרעים בצפיפות וענפיהם הנושקים לקרקע ניצתים במהירות. חשוב לציין כי ברחבי-עלים קיימים גם שמנים אתריים המעודדים בעירה גם בעלווה ירוקה.
כיערנים המתמודדים עם שריפות יער וחורש רבות מדי קיץ, אנו עדים לכך שאין הבדל משמעותי בעוצמת האש ובמהירות השריפה בין סוגי העצים השונים. הגורמים הקובעים הם לחות באוויר, טופוגרפיה, עוצמת הרוח, הצטברות מאגר החומר הדליק ביער וכו'.
לא האורן ולא האלון גורמים לשריפות בארצנו, לצערנו האדם הוא הגורם העיקרי אם במזיד ואם בשוגג.

לסיכום
יערות האורן הנטועים הם יערות מגוונים המכילים מערכות אקולוגיות שלמות, בוודאי לא פחות מיערות הנטועים סוגים אחרים של עצים בבתי גידול דומים.
ליערות נטע-האדם בישראל ערכים רבים ומגוונים (נופש, נוף, שמירה על קרקעות, תעסוקה, מניעת סחף קרקע, שיקום בתי גידול, שיקום אקולוגי ועוד), ובהם גם המגוון הביולוגי שעולה לאין שיעור על זה של שטחים חשופים או חקלאיים.
הנטיעות רחבות ההיקף במאה שעברה יצרו עובדות וריאות ירוקות בעלות ערך סביבתי ונופי. אך לא זו בלבד, הן גם הגדירו שטחים המוגנים מפיתוח. מתוקף תמ"א 22 (תוכנית המתאר הארצית ליער ולייעור) והתוכניות המפורטות ליערות, ניתן מעמד סטטוטורי לשטחים אלו, והגנתם מובטחת לדורות הבאים.
נטיעתם של עצי חורש טבעי ועצי בוסתן המתקיימת בעשרות שנים האחרונות ע"י קק"ל, אינה באה כתחליף לאורן. הייעור הוא מקצוע, ונטיעת יער אינה תחביב. על כן ימשיכו האורנים להוות את שלד היער הנטוע גם בעתיד.

פורסם במגזין "גן ונוף"

עדכון (ספטמבר 2010)