טיגריסים – חתולים מופלאים ומסוכנים

טיגריסים – חתולים מופלאים ומסוכנים

בשנים האחרונות דווח בהודו על כמה מקרים של בני אדם שנטרפו על ידי טיגריסים. כמה עובדות מעניינות על החתולים החזקים והיפים האלה, על המאמצים הרבים לשימור החיה המופלאה שהייתה במשך שנים רבות בסכנת הכחדה ועל הסיבות האפשריות למקרי הטרף

יצורים עצומים בעלי פרווה זהובה עטורת פסים ושיניים אימתניות. אלו הם הטיגריסים, בני המשפחה הגדולים ביותר במשפחת החתוליים, והטורפים השלישיים בגודלם בעולם החי. יש להם חוש ראייה ושמיעה מפותחים ביותר המסייעים להם לאתר בקלות את טרפם, וגם כריות רגליים רכות המסייעות להם ללכת חרישית ולארוב לציד. מלבד גודלם הייחודי מתברר שהפסים המהודרים המקשטים את פרוותם היפהפייה ייחודיים לכל טיגריס, ודוגמת הפסים שעל פרוותו של טיגריס אחד לעולם לא תהיה זהה לזו של טיגריס אחר, בדומה לטביעות האצבע שלנו, בני האדם. הטיגריסים לרוב חיים לבד ולא בלהקות כמו אריות. כשהם נולדים זעירים ועיוורים האם הטיגריסית מגדלת אותם ומגינה עליהם בעצמה עד להגיעם לבגרות ולעצמאות. הטיגריסים חיים בממוצע כ-15-10 שנים, אך יש עדויות לטיגריסים שחיו בטבע יותר מעשרים שנה. למרות עוצמתם, אוכלוסייתם של הטיגריסים הידלדלה באופן משמעותי לאורך השנים, ובעשור האחרון הוקצו משאבים בין-לאומיים לשימורם. המאמצים אמנם נושאים פרי אך החלו להביא למפגשים לא נעימים ואף מסוכנים עם בני אדם.

אז מדוע בעצם עלה הצורך בשימור אוכלוסיית הטיגריסים העולמית? לאורך ההיסטוריה היו הטיגריסים סמל לכוח באסיה. הטיגריס הבנגלי הוא החיה הלאומית של הודו ושל בנגלדש; הטיגריס המלאי הוא החיה הלאומית של מלזיה, ודרום קוריאה הפכה את הטיגריס הסיבירי לסמל הלאומי. עם זאת, בתחילת העשור עלתה תמונת מצב מבהילה שהעידה על ירידה של כ-97% באוכלוסיית הטיגריסים העולמית. לפני כ-100 שנה חיו בטבע כ-100,000 פרטים ואילו בשנת 2010 דווח על כ-3,200 טיגריסים בכל העולם. הסיבות להידלדלות אוכלוסיית הטיגריסים מגוונות ומיוחסות בין היתר לאובדן שטחי המחיה עקב צמיחת האוכלוסייה והרחבת יישובי בני האדם, ציד טיגריסים לצורכי מסחר בשוק השחור, בעיקר לטובת ייצור תרופות סיניות מסורתיות, והריגת טיגריסים שסיכנו חיי אדם.

אף שהציד והסחר בטיגריסים הוצא מחוץ לחוק ברחבי העולם, נותר להם שוק גדול בשוק השחור, ובשנת 2010 הוערך טיגריס שניצוד בכ-50,000-25,000 דולר. בוועידת הטיגריסים הבין-לאומית הראשונה שנערכה בשנת 2010 בסנט פטרסבורג ביוזמת רוסיה, הוחלט להקצות 329 מיליון דולר על פני חמש שנים, במטרה להכפיל את אוכלוסיית הטיגריסים ולשמר אותה ב-13 המדינות שבהן הטיגריסים חיים בטבע, ובהן מדינות בדרום אסיה, במזרח הרחוק, בסין ובאזורי ברית המועצות לשעבר הגובלים במזרח הרחוק. כאמור מאמצי השימור נושאים פרי, ובין סיפורי ההצלחה אפשר למנות את זה של אוכלוסיית הטיגריסים הנפאלית הצפויה עתה להכפיל את עצמה עד לשנת 2022,  ואת זה של אוכלוסיית הטיגריסים ההודיים, שבשנת 2015 דווח כי אוכלוסייתם צמחה בכ-30% על פני תקופה של ארבע שנים.

בהודו נערכו מאמצים רבים בעשור האחרון כדי להגן על אוכלוסיית הטיגריסים, תוך ניטור ושימוש בטכנולוגיות ובגישות חדשות להגנה על בעלי החיים הללו. עם זאת לאחרונה דווח כי נקודות החיכוך והמפגש של בני האדם עם הטיגריסים עלו, וידוע על כמה מקרים שבהם טיגריסים תקפו בני אדם וטרפו אותם. כמה מהמקרים הקשים מיוחסים באופן מפתיע לטיגריסית אחת בת חמש המכונה T-1, שטרפה לא פחות מ-13 בני אדם בסמוך לעיירה פנדהרקאודה שבמרכז הודו.

הסיבות לעלייה במקרי הטרף של בני אדם בהודו מיוחסות גם הן לעלייה בצפיפות האוכלוסייה האנושית, שהביאה לא רק לצמצום הטריטוריות הטבעיות של הטיגריסים החיים ביערות ולהגדלת נקודות החיכוך עם החיות הטורפות אלא גם לזמינות מפתה של חיות חקלאיות כמו פרות, אנטילופות, חזירים ועוד, המהוות טרף קל עבור הטיגריסים. עם זאת, כל אלו אינם מסבירים עדיין את תופעת התוקפנות של טיגריסית אחת. המומחים בתחום מעידים כי הסבירות שטיגריס אחד יתקוף

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *