הכירו את הפלסטיקוס

הכירו את הפלסטיקוס

וכן, השם שלו לא סתם מצלצל לכם מוכר…

נדמה שאין דבר שלא נאמר כבר על הזיהום שבני האדם מייצרים באוויר, ביבשה ובים. כבר כמה פעמים הזכרנו פה את "אי הפלסטיק" שגודלו מוערך בכ-700,000 קמ"ר!!! שמשייט לו באוקיינוס אך לדאבוננו מעט השתנה והמצב רק מחמיר. הזיהום ממשיך לחלחל לכל פינה בגלובוס. מחלחל אמרנו? ובכן, אם לשפוט לפי אחת התגליות האחרונות, הלכלוך שלנו הגיע באמת לעומקים בלתי נתפסים…
גילוי של מין חדש של בעלי חיים תמיד מלווה בשמחה גדולה. אך אחת התגליות האחרונות הייתה מהולה בלא מעט עצב. צוות של חוקרים ימיים מאוניברסיטת ניוקאסל שבאנגליה, גילה יצור חדש שלא היה מוכר למדע באחד האזורים המסתוריים ביותר בעולם – תהום צ'אלנג'ר הסמוכה לתהום מרינה – המקום העמוק ביותר באוקינוס שעומקו כ-11 ק"מ. האזורים העמוקים באוקיינוס הם ללא ספק המקבילה הארצית לכוכבים רחוקים. על אף שמדובר פה, ב"שכונה" שלנו, ולא באיזה כוכב עלום בגלקסיה רחוקה, אנו יודעים פחות על מה שקורה בפינות הנסתרות של האוקיינוסים מאשר מה שקורה על כוכב מאדים… בתהומות הללו שוררת עלטה תמידית, לחץ המים אדיר (מעל פי 1000 מזה השורר בגובה פני הים) והטמפרטורה נעה בין 1 ל 4 מעלות צלזיוס, כך שבעל חיים שבכלל מסוגל לחיות בתנאים הללו, צריך להיחשב גיבור חיל ואכן, אותו יצור קטנטן, כ-25 מ"מ בסך הכל, מצליח להתקיים במקום בו בני אדם לא היו שורדים ולו רגע בודד. אך אוי לאותה בושה, גם היצור הזה, על אף שהוא חי כל כך רחוק מהישג ידנו, נפגע מאיתנו.
הכירו את ה-Eurythenes plasticus וכן, אם משהו בשם שלו מצלצל לכם מוכר, זה לא במקרה. החוקרים הנרגשים שמצאו אותו, נדהמו לגלות בקרביו לא תאמינו – שאריות פלסטיק ולכן הוחלט לקרוא לו פלסטיקוס. העובדה שפלסטיק הצליח להגיע למערכת העיכול של היצור מעידה על כך שהזיהום התפשט לממדים שאיש לא שיער שיגיעו אליו. הפלסטיקוס האומלל ששרד את הקור, הלחץ, העלטה ומיעוט המזון, עלול לחטוף חסימת מעיים בגלל שמישהו אי שם ביבשה הרחוקה ממנו אלפי ק"מ (לרוחק ולגובה), השליך את בקבוק המים המינרליים שלו…
סיפורו העצוב של הפלסטיקוס מצטרף לשורה ארוכה של סיפורים עצובים לא פחות על הנזקים האיומים שהזיהום שאנו מייצרים גורם וכל שנותר לנו הוא לקוות שכל אלו יהוו תמרור אזהרה בולט ויגרמו למקבלי ההחלטות לנקוט בצעדים הדרושים לצמצום הזיהום לפני שיהיה מאוחר מדי.

קרדיט לצילום: Weston et al., 2020, Newcastle University

שתף שתף באמצעות מייל שתף באמצעות פייסבוק

תגובות של פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *